הרהורים להיום
כשאנחנו "באים שוב ושוב" לפגישות, אנחנו יכולים לזהות למי יש שפע של שלווה. אנחנו נמשכים לאנשים האלה. לעתים מתברר, להפתעתנו, שדווקא האנשים שנראים אסירי תודה יותר מכולם על הברכות של היום הם אלה שמתמודדים עם הבעיות החמורות והמתמשכות ביותר בבית או בעבודה. ועדיין יש להם האומץ להתרחק מהבעיות האלה, לבקש באופן פעיל ללמוד ולעזור לאחרים בתוכנית של מהמרים אנונימיים. איך הם השיגו את השלווה הזאת ? ודאי משום שהם מסתמכים פחות על עצמם ועל המשאבים המוגבלים שלהם – ויותר על כוח גדול מהם שבו הם שמים את מבטחם.
האם אני משיג את מתנת השלווה?
האם מעשיי החלו לשקף את אמונתי הפנימית?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ולעולם לא אחדל לחוש יראת כבוד לשלווה שאני רואה באחרים ובקבוצה שלי – שלווה שמתבטאת בכניעה הנוחה שלהם לכוח עליון. מי ייתן ואלמד מהם ששלוות הנפש אפשרית גם בעיצומן של בעיות. מי ייתן ואלמד גם שעליי להתנתק מבעיותיי מדי פעם בפעם ולשאוב ממאגר הרוגע שאלוהים סיפק לי בתוך עצמי.
רק להיום אזכור
שלווה היא כניעה לתוכנית של אלוהים.