הרהורים להיום
כשקראתי לראשונה את תפילת השלווה, המילה "שלווה" עצמה נשמעה בלתי אפשרית. בזמנו העלתה המילה דימויים של עייפות, אדישות, ויתור, או התמדה בפנים זועמות; לא נראתה מטרה רצויה. אבל מאז גיליתי שהשלווה אינה אף לא אחד מהדברים הללו. שלווה בשבילי היום היא פשוט דרך צלולה ומציאותית לראות את העולם, מלווה בשקט פנימי ובכוח. ההגדרה האהובה עליי היא, "שלווה היא כמו גירוסקופ שמאפשר לנו לשמור על איזון בלי קשר לסערה שמתחוללות סביבנו".
האם זהו מצב נפשי ששווה לשאוף אליו?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואבחין ש"שלווה" באה קודם, לפני "אומץ" ו"חוכמה", ברצף של תפילת השלווה. מי ייתן ואאמין ש"שלווה" צריכה גם לבוא במקום ראשון בחיי. דרוש לי איזון, השקפה מציאותית וקבלה שהיא חלק מברכה זו של השלווה, לפני שאוכל להמשיך לסוג קבלת ההחלטות שיביא סדר לחיי.
רק להיום אזכור
שלווה במקום הראשון.
