הרהורים להיום
למדתי בתוכנית של GA שאינני צריך להתנצל בפני איש על התלות שלי באלוהים כפי שאני מבין אותו. למעשה, עכשו יש לי סיבה טובה לא-להאמין באלה שחושבים שרוחניות היא דרך של חולשה. בשבילי זוהי דרך של עוצמה. תולדות האנושות מלמדות שגברים ונשים חדורי אמונה הם בדרך כלל אמיצי-לב. הם בוטחים באלוהים שלהם. לכן לעולם אינני מתנצל על אמונתי בו; לעומת זאת, אני משתדל לתת לו להראות, באמצעותי ובאמצעות מי שמסביבי, מה הוא יכול לעשות.
האם אני נאה דורש ונאה מקיים?
רק להיום אני מתפלל
מי ייתן ואמונתי תאושר כשאיווכח איך פעל אלוהים באמצעות אחרים מאז שחר ההיסטוריה. מי ייתן ואראה שהאמיצים מחוללי-הנסים, האנשים המאושרים הם אלה שהכריזו על רוחניותם. מי ייתן ואראה, אפילו עכשו כשאני מביט מסביב, איך אלוהים פועל דרך מי שמאמינים בו.
רק להיום אזכור
להביט באלוהים בפעולה.
