הרהורים להיום

בעבר דמיינתי את חיי כציור גרוטסקי מופשט: קולאז' של משברים בתוך מסגרת של קטסטרופות מקצה לקצה. כל ימיי היו אפורים ומחשבותיי אפורות עוד יותר. אימים ופחדים חסרי-שם רדפו אותי. הייתי מלא בתיעוב עצמי. לא היה לי מושג מי אני, אני מגלה את עצמי ולומד שביכולתי להיות חופשי להיות אני.

האם אני אסיר תודה על חיי החדשים?
האם הקדשתי היום זמן להודות לאל על העובדה שאני נקי וחי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ותבוא אליי רגיעה אחרי הסערה והסיוטים של העבר. בעוד הפחדים והשנאה העצמית מתפוגגים, מי ייתן ואוצרות הרוח יחליפו אותם. כי בעולם הרוח, כמו בעולם החומר, אין חלל ריק. מי ייתן ואתמלא ברוח של הכוח העליון שלי.

רק להיום אזכור

בוקר צלול מפזר סיוטים.