רק להיום – 13 בדצמבר

הרהורים להיום

ידידה ב מהמרים אנונימיים סיפרה לי על מזמור אהוב מימי ילדותה: "פקח את עיניי כדי שאזכה במבטים חטופים של האמת שלך בשבילי". לאמיתו של דבר, זה מה שעשתה התוכנית של GA למעני – היא פקחה את עיניי כדי שאראה את הטבע האמיתי של ההתמכרות שלי להימורים, וכן את הטבע האמיתי של חיי האושר שיכולים להיות לי אם אתרגל את העקרונות המגולמים ב שנים-עשר הצעדים של ההחלמה.

באמצעות תפילה והרהורים, האם אני גם משפר את הראייה הפנימית שלי, כדי שאוכל לראות טוב את אהבתו של אלוהים ואת הכוח שפועל בי ודרכי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן וכל נצנוץ של אמת שאני רואה, כשאני עובד על הצעדים, יתחיל לזהור באופן יציב ככוכב קבוע בשמים. מי ייתן ואדע שרק את הכוכבים האלה אני צריך כדי למפות את מסלולי ולנווט בבטחה. מי ייתן ולא ארגיש עוד את הצורך הקדחתני להשקיע זמן בכל נמל לא-ידוע לאורך הדרך בחיפוש אחר כיוון. כוכבים אלה תמיד יהיו שלי ותמיד אוכל לנווט לפיהם.

רק להיום אזכור

למצוא את הכוכבים הקבועים ולהתקבע עליהם.

 

רק להיום – 14 בדצמבר

הרהורים להיום

אחדים מאיתנו ב מהמרים אנונימיים נוטים לעשות את הטעות ולחשוב שהרגעים המעטים שאנחנו מבלים בתפילה ובהרהורים – ב"דיבור עם אלוהים" – הם כל מה שנחשב. האמת היא שהגישה שלנו לאורך כל היום לא פחות חשובה. אם נמסור את עצמנו לידי אלוהים בבוקר, ובמהלך היום נשמור על מוכנות לקבל את רצונו כפי שהוא נודע לנו באמצעות אירועי היום-יום שלנו, הגישה המקבלת שלנו הופכת לתפילה קבועה.

האם אני יכול לטפח גישה של קבלה מוחלטת בכל יום?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואשמור על קשר עם הכוח העליון שלי במהלך היום, לא רק על ידי תפילה פה ושם. מי ייתן והשיתוף שלי עם אלוהים לעולם לא יהפוך למשהו מקרי וצדדי. מי ייתן ואדע שבכל פעם אני עושה משהו שתואם לרצונו של אלוהים אני מגשים תפילה.

רק להיום אזכור

תפילה היא גישה.

רק להיום – 15 בדצמבר

הרהורים להיום

יש אנשים דאגנים עד כדי כך שהם מצטערים כשאין להם מה לדאוג. מצטרפים חדשים לתוכנית של מהמרים אנונימיים מרגישים לפעמים, למשל, ש"דבר טוב כזה בטח לא יימשך". אבל לרובנו יש מספיק דברים אמיתיים לדאוג להם – דברים שממתינים לנו כמו חובות, בריאות, מוות ומסים, אם נציין רק אחדים. אבל ב-GA אומרים לנו שתרופת הנגד לדאגה ולפחד היא ביטחון – ביטחון לא בעצמנו, אלא בכוח העליון שלנו.

האם אמשיך להאמין שאלוהים יכול וימנע את האסון שיום ולילה אני חרד מפניו?
האם אאמין שאם אכן יקרה אסון, אלוהים יאפשר לי לעבור אותו בשלום?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואבין שכדי להתגבר על ההרגל לדאוג – דאגה שצומחת מתוך פחדים גדולים יותר, לעתים חסרי שם – דרוש לא רק זמן. כמו רבים אחרים, חייתי בדאגה זמן כה רב עד שהיא הפכה לבת-לוויה קבועה וצמודה. מי ייתן ןהכוח העליון שלי ילמד אותי שהתיידדות עם דאגה היא בזבוז אנרגיה וזמן.

רק להיום אזכור

להיגמל מהרגל הדאגה.