הרהורים להיום

התוכנית של מהמרים אנונימיים, בשבילי, אינה רק מקום בטוח ופילוסופיה, אלא גם דרך ראשית לחופש. הדרך הראשית מובילה אותי אל המטרה הרוחנית שלי, להיות האדם שאני רוצה להיות בעקבות ביצוע הצעדים האלה. לפעמים הדרך הראשית לא מביאה אותי אל המטרה במהירות כמו שהייתי רוצה, אבל אני משתדל לזכור שאלוהים ואני עובדים לפי לוחות זמנים שונים. אבל המטרה נמצאת, ואני יודע ש שנים-עשר הצעדים להחלמה יעזרו לי להגיע אליה.

האם הגעתי להבנה שאני – ולא אף אחד אחר – יכול עכשו לעשות את מה שתמיד חשבתי שהוא בלתי אפשרי?

רק להיום אני מתפלל

כשאני חי את התוכנית של GA, מי ייתן ואבין יותר ויותר שהיא אמצעי למטרה יותר מאשר מטרה בפני עצמה. מי ייתן ואזכור שסוג הרוחניות שהיא דורשת לעולם אינו מושלם, אך הוא המהות של השינוי והגדילה, התקרבות למצב אידיאלי. מי ייתן ואזהר מלהציב לעצמי מטרות כפופות לזמן כדי למדוד את ההתקדמות הרוחנית שלי.

רק להיום אזכור

לוחות זמנים הם המצאה אנושית.