רק להיום – 18 באוקטובר

הרהורים להיום

בחלומות הכי פרועים לא יכולתי לדמיין את הגמול הצפוי לי כשרק שקלתי את האפשרות למסור את חיי ואת רצוני להשגחתו של אלוהים כפי שאני מבין אותו. עכשו אני יכול לשמוח על הברכות של החלמתי, וכן על ההחלמות של אין ספור אחרים שמצאו תקווה ודרך חיים חדשה בתוכנית של מהמרים אנונימיים. אחרי כל השנים של הבזבוז והאימה, אני קולט היום שאלוהים תמיד היה לצדי, תרתי משמע.

נכון שהבנה ברורה של רצון האלוהים היא אחד הדברים הכי טובים שקרו לי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואוקיר תודה על הניגוד המבורך בין דרך חיי בעבר (חלק 1) לבין דרך חיי היום (חלק 2). בחלק 1 הייתי המהמר הפעיל, עם רעב שאינו יודע שובע להיות באקשן, נסחף בין פחדיי ואשליותיי. בחלק 2, אני המהמר הכפייתי המחלים, מגלה מחדש את רגשותיי, מקבל אחריות בכל התחומים, לומד מה יש לעולם האמיתי להציע. בלי הניגוד, לעולם לא הייתי יכול להרגיש את האושר שאני יודע היום או לחוש את הקרבה השלווה לכוח העליון שלי.

רק להיום אזכור

אני אסיר תודה על הניגוד הזה.

 

רק להיום – 19 באוקטובר

הרהורים להיום

את ההתקדמות ואת הגדילה בתוכנית של מהמרים אנונימיים אפשר למדוד באינספור דרכים. אחת החשובות ביותר היא המודעות שלי לכך שכבר אינני חייב, בצורה כמעט אובססיבית, לשפוט כל דבר וכל אחד. ענייני היחיד היום הוא לעבוד על שינוי עצמי, במקום שינוי אנשים, מקומות ודברים אחרים. במובן מסוים, האובססיה של הביקורתיות הנצחית העיקה עליי כמו האובססיה של ההימורים; אני אסיר תודה על כך ששתי המשקולות הללו הוסרו מעל כתפיי.

כשאני נעשה שיפוטי, האם אזכיר לעצמי שאני מסיג גבול לשטח של אלוהים?

רק להיום אני מתפלל

סלח לי על הסגת הגבול שלי, כשהפכתי לשופט וחבר-המושבעים מטעם עצמי של חבריי. בשיפוטיות שלי, פלשתי לזכויות האחרים לשפוט את עצמם – ולזכויותיו של אלוהים בבית הדין העילאי. מי ייתן ואשליך את כל כלי השיפוט שלי – את קנה המידה ואת סרטי המדידה, את ההשוואות שלי, הסטנדרטים הבלתי ניתנים להשגה – ואקבל כל אדם כאינדיבדואל מעבר לכל השוואה.

רק להיום אזכור

לזרוק לפח סרטים ישנים – במיוחד סרטי מדידה.

רק להיום – 20 באוקטובר

הרהורים להיום

לפני שהודיתי בחוסר האונים שלי מול ההימורים, הייתה לי הערכה עצמית של "סמרטוט". הגעתי ל מהמרים אנונימיים כאפס שרצה נואשות להיות מישהו. במבט לאחור, תחושת הערך העצמי שלי הייתה קרועה לגזרים, לכאורה בלי תקנה. בהדרגה אפשרה לי התוכנית להשיג תחושת ערך עצמי שהולכת ומתחזקת. למדתי לקבל את עצמי, וקלטתי שאינני גרוע כמו שתמיד הנחתי.

האם אני לומד שהערך העצמי שלי אינו תלוי באישור של אחרים, אלא שהוא באמת "עבודה פנימית"?

רק להיום אני מתפלל

כשאני מרגיש שפוף וחסר ערך, מי ייתן והכוח העליון שלי וידידיי בקבוצה יעזרו לי לראות שעל אף ש"נפלתי", לא "הושלכתי". אמנם הייתי חולה בימי ההימורים שלי, עם תחושת ערך עצמי כשל תולעת עפר, אך הלוואי שאדע כי בכל זאת היה בידי כוח הבחירה. ובחרתי לעשות משהו בקשר לעצמי. מי ייתן והבחירה הטובה הזאת תהיה הבסיס לערך העצמי שלי שהופעל מחדש.

רק להיום אזכור

לא ארד על עצמי כשאני שפוף.