הרהורים להיום

המסתורין של האגו: כשהוא מנופח וכואב כשהוא מתרוקן מאוויר, לעתים רבות מונע ממני לתרגל בלב שלם את התוכנית של מהמרים אנונימיים. אפילו כשאני חמוש באמת, אני לעתים קרובות מדי נופל שוב ברעיונות הישנים, המוכרים שהובילו אותי אל סף הייאוש. דרושה עבודה רצינית כדי לכווץ את האגו, ולפעמים הוא מתנפח בלי שאדע על כך. תמיד חשבתי ששיטות ההימורים שלי יעבדו; הן מעולם לא עבדו. הטלתי ספק שהתוכנית של GA תעבוד; והיא עובדת – רק להיום.

האם אני נכון, רק להיום, לשחרר את אותם רעיונות ישנים ולסמוך על הדרך של GA?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואדע שאגו מנופח לא מתאים לי כמהמר כפייתי מחלים. הוא מחביא את מגרעותיי ממני. הוא דוחה אנשים ומפריע לי לעזור לאחרים. הוא עוצר את ההתקדמות שלי כי הוא גורם לי לחשוב שעשיתי מספיק חשבון נפש ו"התרפאתי". אני מתפלל לכוח העליון שלי שאהיה מציאותי מספיק כדי לקבל את הצלחתי בתוכנית של GA בלי להיכנע לגאווה.

רק להיום אזכור

גאווה יכולה לעצור התקדמות.