רק להיום – 5 בנובמבר

הרהורים להיום

במשך חודשים רבים אחרי שבאתי ל מהמרים אנונימיים, לא ייחסתי תשומת לב רבה לצעד האחד-עשר, תרגול רציני של תפילה והרהורים. הרגשתי שהוא עשוי לעזור לי במצב חירום – כגון השתוקקות פתאומית לחזור להימורים – אבל הוא נשאר במקום נמוך בסדר הקדימויות שלי. באותם ימים ראשונים, התפילה וההרהורים נראו לי פולחניים ואפילו צבועים. מאז גיליתי שלתפילה ולהרהורים יש ערך ותועלת מעל ומעבר לכל מה שדמיינתי. בשבילי היום, התגמול הולך וגדל, ואני ממשיך לזכות בשלוות נפש ובכוח הרבה מעבר למגבלות האנושיות שלי.

האם הכאב שלי בעבר מוחלף ברוגע?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואמצא את הדרך הטובה לי ביותר לאלוהים, את הטכניקה הטובה לי ביותר להרהורים – אם זו מנטרה הודית או שמו של אלוהים, או פשוט אאפשר לרוח אלוהים, כפי שאני מבין אותו, למלא אותי בשלום. יהיה אשר יהיה האמצעי שבו אגיע אל אלוהים שלי, הלוואי שאלמד להכיר אותו היטב ולהרגיש את נוכחתו – לא רק באותם רגעים שקטים, אלא בכל דבר שאני עושה.

רק להיום אזכור

בהרהורים אני פותח את עצמי לרוח אלוהים.

רק להיום – 6 בנובמבר

הרהורים להיום

אין גבולות למדיטציה (הרהורים). אין לה רוחב, עומק או גובה, כלומר היא יכולה תמיד להתפתח הלאה בלי כל הגבלה. מדיטציה היא עניין אינדיבידואלי; מעטים מאיתנו מהרהרים באותה דרך, ובמובן הזה, זוהי אכן הרפתקה אישית. אבל התכלית של כולנו, המתרגלים את ההרהורים ברצינות, זהה: לשפר את מגענו ההכרתי עם אלוהים. למרות היעדר הממדים הספציפיים ולמרות חוסר המוחשיות שלה, המדיטציה היא, למעשה, הדבר המעשי ביותר שאנחנו יכולים לעשות. אחד הרווחים הראשונים שלה, לדוגמא, הוא איזון רגשי. מה יכול להיות מעשי יותר?

האם אני מרחיב ומעמיק את הערוץ ביני לבין אלוהים?

רק להיום אני מתפלל

כאשר אני מבקש את אלוהים בתפילה יום-יומית ובהרהורים, מי ייתן ואמצא את השלווה שמעבר לכל הבנה, את האיזון שנותן פרספקטיבה לכל החיים. מי ייתן ואמצא את המרכז שלי באלוהים.

רק להיום אזכור

האיזון שלי נובע מאלוהים.

רק להיום – 7 בנובמבר

הרהורים להיום

יש בתוכנית של מהמרים אנונימיים אנשים שבתחלה נרתעים מהמדיטציה והתפילה כמו מבור מלא נחשים. אבל כשבסופו של דבר הם אכן עושים את הצעד הראשון המהוסס והניסיוני, ודברים בלתי צפויים מתחילים להתרחש, הם מתחילים להרגיש אחרת. בלא יוצא מן הכלל, התחלות הססניות כאלה מובילות לאמונה של ממש, במידה כזו שאלה שפעם זלזלו בתפילה ומדיטציה הופכים לעתים לפרסומת מהלכת לתועלת שהיא מביאה. אנחנו שומעים בתוכנית של GA ש"היחידים כמעט שלועגים לתפילה הם אלה שמעולם לא ממש ניסו אותה".

האם יש בי חלק עקשן שעדיין מלגלג?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואלמד, לא משנה כמה חצוף הייתי, שאין לזלזל בתפילה; אני רואה את כוח התפילה מחולל נסים מסביבי, ואני תוהה. אם סירבתי להתפלל, מי ייתן ואבדוק אם הגאווה היא שמפריעה לי – אותה גאווה ישנה המתעקשת לעשות דברים בכוחות עצמה. עכשו כשמצאתי מקום לתפילה בחיי, מי ייתן ואשמור את המקום הזה – בדבקות.

רק להיום אזכור

מי שלומד להתפלל ממשיך להתפלל.