הרהורים להיום

"ראשית חפש מעט ענווה". דחק בי המאמן שלי. אם לא, הוא אמר, אתה מגדיל בהרבה את הסיכון לצאת לשם שוב. אחרי זמן מה, למרות המרדנות שאפיינה אותי כל חיי, שמעתי לעצתו ; התחלתי לנסות לתרגל ענווה, פשוט כי האמנתי שזה הדבר הנכון לעשותו. אני מקווה בכל לבי שיבוא יום שבו רוב המרדנות שלי תהיה רק זיכרון, ואתרגל ענווה, כי בעומק נשמתי אני רוצה אותה כדרך חיים.

האם אני מוכן לנסות ענווה היום, ולו רק לרגע?
האם אלמד להיות רעב לרגש שאני מקבל ממנה?

רק להיום אני מתפלל

מאחר שאני מרדן – כמו מהמרים כפייתיים רבים כל כך – מי ייתן ואדע שיהיה עליי לתרגל ענווה. מי ייתן ואכיר בכך שענווה אינה באה בקלות לאופי מרדני, אם אני קורא תיגר מובהק, אדם שלילי המחופר בעמדותיו, או בניסיון עדין יותר, נחוש בצורה עקיפה לשנות כל דבר אחר חוץ מאת עצמי. אני מתפלל שתרגול הענווה יהפוך אצלי לאינסטינקט.

רק להיום אזכור

לאמץ את הרגל הצניעות.