רק להיום – 14 ביוני

הרהורים להיום 

בשלב מסוים בדרכנו, יחד עם המעורבות הגדלה והולכת בתוכנית של מהמרים אנונימיים, אנחנו נעשים מודעים בחריפות לערך של הכנות וגילוי הלב להתפתחות שלנו. כשזה קורה, אחד הדברים הראשונים שאנחנו מסוגלים להודות בהם הוא, שהתנהגותנו בעבר הייתה רחוקה מלהיות שפויה או אפילו רציונלית. מרגע שאנחנו מסוגלים להודות בדבר – בלי בושה או מבוכה – מתגלה לנו עוד ממד של חופש.

בהחלמה הדרגתית שלי, האם אני מצפה שהחיים ילכו ויהיו יותר ויותר עשירים יותר ויותר שלווים?

רק להיום אני מתפלל

אפילו תוך כדי שאני עושה את הצעד הראשון הענק, שהוא אולי המהלך הישר הראשון שעשיתי זה זמן רב, מי ייתן ואדע, שכנות דורשת אימון. העצמי הישן שלי, רדוף – האשליות והפנטזיות, שונה מהעצמי הישר שעליי להיות כמו שהלילה שונה מהיום. מי ייתן ואבין שדרוש יותר משחר בהיר אחד כדי לשנות אותי.

רק להיום אזכור

כנות דורשת אימון.

רק להיום – 15 ביוני

הרהורים להיום 

ללמוד איך לחיות בשלום ובשותפות – עם כל האנשים והנשים – זוהי הרפתקה מאלפת ולעתים מרגשת מאוד. אך כל אחד מאיתנו במהמרים אנונימיים מצא שאיננו מסוגלים להתקדם הרבה בהרפתקת החיים החדשה שלנו עד שלא נקדיש את הזמן לסקור בצורה מדויקת ומקיפה את ההרס האנושי שהותרנו בעקבותינו.

האם ערכתי רשימה של אנשים שפגעתי בהם, כפי שמציע הצעד השמיני, ונעשיתי נכון לכפר בפני כולם?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואקבל מאלוהים את הכנות שאני זקוק לה, לא רק כדי להתבונן בתוכי ולגלות מה באמת יש שם, אלא כדי לראות איך התנהגותי החולנית וחסרת האחריות השפיעה על מי שהיו מסביבי. מחלה של אדם בודד, ושלא משנה עד כמה בודד הרגשתי, השקרים וההמצאות שלי התפשטו מסביבי במעגלי כאב הולכים ומתרחבים.

רק להיום אזכור

שקרים מתפשטים עד לאינסוף.

רק להיום – 16 ביוני

הרהורים להיום 

הצעד התשיעי של התוכנית של מהמרים אנונימיים הוא: "כיפרנו במישרין בפני אנשים, בכל מקום שניתן, פרט למקרים שמעשה זה יפגע בהם או באחרים". הכפרה על העוולות שעשינו יכולה להיות קשה ביותר, בלשון המעטה; לכל הפחות, היא מרוקנת את בלון האגו שלנו, ופוצעת את גאוותנו. ואולם זה כשלעצמו הוא תגמול, וכפרה כזו יכולה להביא עימה גמול גדול עוד יותר. כשאנחנו ניגשים לאדם ואומרים שאנחנו מצטערים, התגובה היא כמעט ללא יוצא מן הכלל חיובית. דרוש אומץ, בוודאי, אך התוצאות ללא ספק מצדיקות את המעשה.

האם עשיתי כמיטב יכולתי כדי לכפר על כל מה שאפשר?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואסמוך על הכוח העליון שלי שיעצור בעדי אם אתחיל להשתמט מהאחריות שלי בצעד התשיעי. מי ייתן וארגיש את אותה הרגשת הקלה מבורכת ומשחררת שמתלווה לאמירה בקול רם, למישהו שפגעתי בו: "הייתי לא בסדר. טעיתי אני באמת מצטער", הלוואי שלא אחשוש לסדוק את הציפוי החיצוני, השביר של האגו שלי, כי הפנימיות תהיה בוגרת הרבה יותר.

רק להיום אזכור

יש ברכה בכפרה.