הרהורים להיום 

אדם יכול להיות מוקף באנשים ולהרגיש בודד; הוא יכול להיות לבדו ולהרגיש שמח שבע רצון. מה יוצר את ההבדל? אנחנו מרגישים בודדים אם אנחנו מצפים מאחרים למשהו שהם בעצם לא יכולים לספק. איש מלבדנו לא יכול לספק לנו שקט נפשי, תחושה פנימית של קבלה, ושלווה. ושאנחנו מוצאים את עצמנו לבד, איננו חייבים להרגיש בודדים. אלוהים איתנו; נוכחתו של אלוהים היא כמו חמימות שעוטפת אותנו. ככל שאנו מודעים לעצמנו כאהוביו של אלוהים, כך אנחנו מסוגלים יותר להרגיש סיפוק וביטחון – אם אנחנו בחברת אנשים ואם לבד.

האם אני חווה תחושה של אלוהים בכל זמן ובכל מקום?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואבין שלכל אחד מאיתנו יש את סוג הבדידות שלו – אם אנחנו צעירים וידידותיים, אם זקנים וממתינים למוות, אבלים, עזובים, בורחים, או סתם מרגישים מנותקים בתוך ההמון. מי ייתן ותוקל בדידותי במעט עם העובדה שבדידדות היא, אכן, הרגשה אוניברסלית שכל אחד מכיר על בשרו – אף כי נדמה כי חיים של אנשים מסוימים ריקים יותר משל אחרים. הלוואי שאני וכל האנשים הבודדים נשאב נחמה מידידותו של אלוהים.

רק להיום אזכור

בדידות שחולקים בה היא פחות בודדה.