רק להיום – 3 באוקטובר

הרהורים להיום

למדתי במהמרים אנונימיים שאני לגמרי חסר אונים מול האובססיה שלי. סוף כל סוף הודיתי בחוסר האונים שלי; בעקבות זאת קיבלו חיי תפנית של 180 מעלות לטובה. עם זאת, כן יש לי כוח, הנובע מאלוהים, לשנות את חיי. למדתי שקבלה אין פירושה כניעה למצב לא נעים או משפיל. פירושה לקבל את המציאות של המצב ולאחר מכן להחליט מה, אם בכלל, אני יכול ואעשה בנדון.

האם הפסקתי לנסות לשלוט בבלתי ניתן לשליטה? האם אני אוזר אומץ לשנות את הדברים שאני יכול?

רק להיום אני מתפלל

אני מבקש מהכוח העליון שלי כיוון, תוך שאני לומד להבדיל בין הדברים שאני יכול לשנות לבין אלה שאינני יכול, כי תהליך הבירור הזה, אכן, דורש את החוכמה של אלוהים. מי ייתן ו"הדברים שאינני יכול לשנות" לא יספקו לי תירוץ לאי-עשייה. מי ייתן ו"הדברים שאני יכול" לא יכללו ניהול של חיי אחרים. מי ייתן ואתחיל להבין את המציאות שלי עצמי.

רק להיום אזכור

קבלה אינה אי-עשייה. שינוי אינו שליטה.

רק להיום – 4 באוקטובר

הרהורים להיום

אנחנו חסרי אונים מול ההימורים; הודעה זו מביאה אותנו לתוכנית של מהמרים אנונימיים, שבה אנו לומדים באמצעות כניעה ללא תנאים שיש ניצחון בתבוסה. אחרי זמן מה אנחנו לומדים בעבודה על הצעד השנים עשר, שלא זו בלבד שאנו חסרי אונים מול ההתמכרות שלנו אלא גם מול ההתמכרות של אחרים. איננו יכולים, בעזרת רצוננו, להביא אדם אחר להימנעות מהימורים, לדוגמא, יותר משאנו יכולים לעצור את שקיעת השמש. אנחנו יכולים לטפל בצרכים הגופניים או רגשיים של אדם אחר; אנחנו יכולים לחלוק עימו, לבכות עימו, ולקחת אותו לפגישות. אבל איננו יכולים להיכנס לתוך ראשו וללחוץ על כפתור סודי כלשהו שיגרום לו – או לה – לעשות את הצעד הראשון החיוני.

האם אני עדיין מנסה לפעמים לשחק את אלוהים?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואבין את הצורך האנושי מאוד שלי להיות הבוס, לשלוט, להיות הסמכות העילאית – אפילו בעניין הצנוע של ההתמכרות שלי. מי ייתן ואראה כמה קל יהיה להפוך לתותח רציני בעניין של שנים-עשר הצעדים. מי ייתן ואראה גם שלא משנה עד כמה אכפת לי וכמה אני רוצה לעזור, אין לי שליטה על ההתמכרות של אחר – באותה מידה שלאף אחד אחר אין שליטה על שלי.

רק להיום אזכור

אינני יכול לארגן החלמה של מישהו אחר.

 

רק להיום – 5 באוקטובר

הרהורים להיום

זמן קצר אחרי שהגעתי למהמרים אנונימיים, גיליתי כוח עליון שבחרתי לקרוא לו אלוהים, למדתי להאמין שכל הכוח בידיו; אם אני נשאר קרוב אליו ועושה את עבודתו נאמנה, הוא נותן לי לא את מה שאני חושב שאני רוצה, אלא את מה שאני צריך. בהדרגה, אני מתעניין פחות ופחות בעצמי ובתחבולות הקטנות שלי; ויחד עם זאת, אני מתעניין יותר במה שאני יכול לתרום לזולת ולחיים. בד בבד עם המודעות הגוברת שלי לנוכחות של אלוהים.

האם אני מתחיל לאבד את פחדיי האגוצנטריים?

רק להיום אני מתפלל

הלוואי שאראה כי השינוי הניכר ביותר בי – מלבד תחושת השקט הפנימי שלי – היא שיצאתי מתוך חומות הטירה המזויפת שלי, פרשתי את הגשר הנפתח שמוביל אל המציאות שלי, וחציתי אותו. חזרתי כדי לשהות בין אנשים, להתעניין בהם, להיות אכפתי למה שקרה להם. מי ייתן ואמצא את השמחה שלי כאן במציאות הזאת של אנשים, אחרי שהשארתי מאחור את הפחדים המגוננים הישנים ואת האשליות בדבר הייחודיות שלי.

רק להיום אזכור

מהם החיים בלי אנשים אחרים?