הרהורים להיום

אני מתחיל לראות כמה לא-טבעיים היו חיי הישנים, ושהם נעשו יותר ויותר כאלה ככל שהתקדמה מחלתי. ככל שאני נמצא יותר זמן בתוכנית של מהמרים אנונימיים, דרך החיים החדשה הזאת נראית נוחה יותר. בהתחלה לא הייתי מסוגל להושיט יד לאדם חדש בקבוצה; מעשה כזה היה לגמרי לא-טבעי בשבילי. אבל נעשה לי יותר ויותר קל ליצור קשר עם אדם אחר. השיתוף בניסיון, בכוח ובתקווה שלי הולך ונעשה חלק טבעי מחיי היום-יום שלי.

האם למדתי שאינני יכול לשמור את מה שקיבלתי אלא עם כן "אמסור אותו"?
האם אקדיש היום זמן לחלוק?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואחלוק באהבה שלי, בשמחה, באושר, בזמן, בהכנסת האורחים שלי, בידע שלי על דברים בעולם, ובאמונה שלי ב כוח עליון. אף שאולי אראה תוצאות למעשי השיתוף שלי, מי ייתן ואשמח במעשים עצמם. מי ייתן והשיתוף, לפי תוכנית האל, יהפוך לי לטבע כמו דיבור או נשימה.

רק להיום אזכור

לעולם אל תחסוך באכפתיות ובשיתוף.