רק להיום – 10 בינואר

הרהורים להיום

מאז שהצטרפתי ל מהמרים אנונימיים נעשיתי מודע יותר ויותר לתפילת השלווה. אני רואה אותה על עטיפת הספרות, על הקירות של חדרי הפגישות, ובבתיהם של החברים החדשים שמצאתי. "אלי תן לי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי, ואת התבונה להבחין בין השניים".

האם אני מבין את תפילת השלווה?
האם אני מאמין בכוחה ומשנן אותה לעתים תכופות?
האם נעשה לי קל יותר לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנות?

רק להיום אני מתפלל

אלי, תן שהמילים של תפילת השלווה לעולם לא יהפכו למכניות בשבילי או יאבדו את משמעותן בקצב המרדים של השינון. אני מתפלל שמילים אלה יקבלו יותר ויותר משמעות כשאחבר אליהן את המציאות של חיי. אני בוטח כי אמצא את הפתרונות הדרושים לי בתפילה זו, אשר בפשטותה מקיפה את כל מצבי החיים.

רק להיום אזכור

שתף בתפילה.

רק להיום – 11 בינואר

הרהורים להיום

הניסיון של אלפים רבים של אנשים הוכיח שקבלה ואמונה יכולות לשחרר מהימורים. אך כשאנו מיישמים את אותם עקרונות של קבלה ואמונה על הבעיות הרגשיות שלנו, אנו מגלים שרק תוצאות יחסיות אפשריות. לדוגמא, ברור שאיש לא יוכל להיות חופשי לגמרי מכעס, מפחד או מגאווה. איש מאתנו לא ישיג אהבה מושלמת, הרמוניה או שלווה מושלמות. עלינו להתפשר על תהליך הדרגתי מאוד, הכרוך לעתים בנסיגות כבדות.

האם התחלתי לזנוח את הגישה הישנה שלי של "הכל או כלום"?

רק להיום אני מתפלל

אלי, תן לי את הסבלנות ליישם את אותם עקרונות של אמונה וקבלה שהם המפתח להחלמה שלי, על כל הווייתי הרגשית. מי ייתן ואלמד להכיר בפצע של הכעס האנושי שלי, הכאב שלי, התסכול שלי, העצב שלי. בעזרת הכוח העליון שלי, מי ייתן ואלמד דרכים מתאימות להתמודד עם אותם רגשות בלי לגרום נזק לעצמי או לאחרים.

רק להיום אזכור

רגשות הם אמיתיים – אני אכיר בהם.

 

רק להיום – 12 בינואר

הרהורים להיום

כשאני יושב בשקט ומשווה את חיי היום למה שהיו בעבר, ההבדל כמעט בלתי נתפס. אבל הדברים לא היו תמיד ורודים; יש ימים טובים הרבה יותר ויש טובים פחות. את הימים הרעים קל לי לקבל בשכל יותר מאשר ברגש, או ברמת הבטן. אין תשובה נכונה לכל מצב, אבל אין ספק שחלק מהפתרון הוא מאמץ מתמיד לתרגל את כל שנים-עשר הצעדים.

האם אני מקבל את העובדה שהכוח העליון שלי לעולם לא ייתן לי יותר ממה שאני יכול להתמודד איתו – רק להיום?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואשאב כוח מהידיעה שאלוהים לעולם לא נותן לנו יותר מכפי שאנו יכולים לשאת, ושאני יכול תמיד, איכשהו, לשאת את כאב ההווה, בעוד ניסיונות של חיים שלמים, דחוסים לתוך רגע הרה-אסון אחר, ודאי יכריעו אותי. השבח לאל שנותן לנו רק צרות שהן בפרופורציה לכוחנו, לעולם לא יהרוס אותנו בחולשתנו. מי ייתן ןאזכור שעוז-רוח צומח מתוך הסבל,

רק,להיום אזכור

כאב ההווה הוא נסבל.