רק להיום – 13 בינואר

הרהורים להיום

התוכנית של 'מהמרים אנונימיים' ושותפיי בחברותא סיפקו לי מערך חדש לגמרי של כלים לחיים. אם אשתמש בכל הכלים היטב ודרך קבע, הם יעזרו לי להיפטר מרגשות שליליים כמו אשמה, חרדה, מרדנות וגאווה.

כשאני מרגיש מדוכא, האם אני משתמש בכלים שהוכחו כיעילים? או שאני חורק שיניים וסובל בשקט מלא כאב?

רק להיום אני מתפלל

אני משבח את הכוח העליון עושה הנסים שלי, על שנתן לי את הכלים להחלמה, אחרי שהודיתי בחוסר האונים שלי מול ההימורים ומסרתי את עצמי לרצונו של האל כפי שאני מבין אותו. אני מודה ל שנים-עשר הצעדים, ולחברותא של הקבוצה שיכולה לעזור לי לראות את עצמי בכנות. אני מודה על המילים והמשפטים שהופכים, ככל שאנו מבינים אותם בצורה שלמה יותר, לדגלים בחגיגה של חיים חופשיים מהימורים.

רק להיום אזכור

להעביר הלאה את הסיסמאות להחלמה.

 

רק להיום – 14 בינואר

הרהורים להיום

הודיתי שאינני יכול לנצח בכוחות עצמי בקרב נגד ההימורים. סוף סוף התחלתי לקבל את העובדה הקריטית שתלות בכוח עליון תוכל לעזור לי להשיג את מה שנראה תמיד בלתי אפשרי. הפסקתי לברוח. הפסקתי להילחם. לראשונה בחיי, התחלתי לקבל. ולראשונה בחיי, התחלתי להיות באמת חופשי.

האם אני מבין שאין זה משנה אלו נעליים אני נועל כאשר אני בורח?

רק להיום אתפלל

מי ייתן ואכיר את החופש הנובע מהכניעה לכוח העליון – הסוג החשוב ביותר של כניעה שפירושה לא "ויתור" וגם לא "תבוסה" אלא "מסירה" של רצוני לרצונו של האל. כמו פושע הנמלט מסדר רוחני, מי ייתן ואפסיק להתחבא, להתחמק, לברוח. מי ייתן ואמצא שלווה בכניעה, בידיעה שהאל רוצה שאהיה שלם ובריא ושהוא יראה לי את הדרך.

רק להיום אזכור

ראשית כניעה, אחר כך שלווה.

רק להיום – 15 בינואר

הרהורים להיום

אסור לי לשכוח מי ומה אני ומאין אני בא. עליי לזכור את אופי המחלה שלי ואיך נראו חיי לפני שבאתי ל-'מהמרים אנונימיים'. אשתדל לזכור במדויק, אך לא לבזבז את זמני בנבירה חולנית בעבר. לא אפחד ליהנות מהיופי שקיים, ולהאמין שבמידה שאתן לאחרים , כך האחרים ייתנו לי.

האם אוכל להרשות לעצמי לשכוח איך היו חיי בעבר, אפילו לדקה אחת?

רק להיום אני מתפלל

הלוואי שלא אשכח לעולם את הימים הכואבים של התמכרותי להימורים. הלוואי שלא אשכח לעולם שאותה אומללות ממתינה לי אם אדרדר חזרה לדפוסים הישנים. עם זאת, הלוואי שמבטים אלה לאחור ישמשו רק כדי לחזק אותי ולתמוך בי ובאחרים כמוני. אנא, אלוהים, אל תיתן לי להעלות מנבכי העבר זיכרונות כדי להרשים את חבריי לקבוצה ב"סיפורי המלחמה שלי". כמו מהמרים כפייתיים אחרים, עליי להישמר מהרצון להיות במרכז הבמה ובאור הזרקורים.

רק להיום אזכור

אני עושה יותר כשאני לא מנסה להרשים.