רק להיום – 4 בפברואר

הרהורים להיום

נדיר לפגוש מהמר כפייתי מחלים שיחלוק על העובדה כי הכחשה היא סימפטום עיקרי של המחלה. התוכנית של 'מהמרים אנונימיים' מלמדת אותנו שההימור הכפייתי מספר לאדם הסובל שהוא או היא 'אינם חולים כלל'. לא מפתיע אפוא שחיינו כמהמרים כפייתיים אופיינו באינסוף הצדקות וחוסר יושר, ובקיצור, אי-נכונות תקיפה לקבל את העובדה שהיינו, ללא ספק, שונים רגשית ומנטאלית מחברינו.

האם הודיתי בתוך-תוכי שאכן אני חסר-אונים מול הדחף שלי להמר?

רק להיום אני מתפלל

הלוואי שאת הצעד הראשון לא אעשה בחוסר התלהבות, אלא שתהיה זו הודאה מוחלטת בחוסר האונים שלי מול ההתמכרות, מי ייתן ואפטר מהסימפטום הראשון – הכחשה – המסרב להכיר בכל סימפטום אחר של המחלה שלי.

רק להיום אזכור

שלול את ההכחשה.

רק להיום – 5 בפברואר

הרהורים להיום

אם אני מוטרד, מודאג, מיואש או מתוסכל, האם אני נוטה לתרץ את המצב ולהאשים מישהו אחר ? כשאני במצב כזה, האם השיחה שלי משובצת ב "הוא עשה…", "היא אמרה…", "הם עשו…"? או שאני יכול בכנות להודות שאולי זאת אשמתי. שלוות הנפש שלי תלויה בהתגברות על גישותיי השליליות ועל הנטיות שלי למצוא צידוקים.

האם אנסה, יום אחר יום, להיות ישר לגמרי עם עצמי?

רק להיום אני מתפלל

הלוואי שאתפוס את עצמי כשאני מדבר בגוף שלישי, "הוא עשה…" או "הם הבטיחו.. " או היא אמרה "שהיא תעשה…" ולהקשיב להאשמות שהפכו אצלי לדפוס המשמר את האשליה. מי ייתן ואסתובב ואפנה במקום זה אל עצמי.

רק להיום אזכור

כנות היא המדיניות היחידה.

 

רק להיום – 6 בפברואר

הרהורים להיום

בעבר הייתי מומחה להערכה עצמית לא-מציאותית. בתקופות מסוימות, הייתי מסתכל רק על החלק בחיי שנראה טוב. אחר כך הייתי מגדיל את כל המעלות האמיתיות או דמיוניות שהשגתי. בהמשך הייתי טופח לעצמי על השכם על העבודה הנפלאה שאני עושה בתוכנית. ברור שכך נוצרה ההשתוקקות לעוד "הישגים" ולהערכה גדולה עוד יותר. האם לא היה זה הדפוס של חיי בזמן ההתמכרות הפעילה? ההבדל עכשיו הוא, שאני יכול להשתמש באליבי הטוב ביותר שיש – האליבי הרוחני.

האם אני לפעמים מצדיק מעשים זדוניים והתנהגות מטופשת במסווה של "מטרות רוחניות"?

רק להיום אני מתפלל

אלי, עזור לי לדעת אם אני עדיין משתוקק לתשומת לב ולהערכה עד כדי כך שאני מנפח את המעלות שלי ומגדיל את ההישגים שלי בתוכנית או בכל מקום. מי ייתן ואשמור על פרופורציה מציאותית ביחס לצדדים הטובים שלי, בעודי לומד לכבד את עצמי.

רק להיום אזכור

למד לשלוט בניפוח של דברים.