רק להיום – 13 בפברואר

הרהורים להיום

לפעמים אנחנו שומעים מישהו אומר, "הוא מסתיר לעצמו את האור". אם נערוך סריקה מנטאלית נגלה שרבים מאיתנו נוטים להאפיל על האושר שלנו על ידי חשיבה מוטעית. בואו נלמד לעמוד בצד כדי שהאור יוכל להאיר עלינו ועל כל מה שאנו עושים. רק אז נוכל לראות את עצמנו ואת הנסיבות שלנו בבהירות אמיתית. בתוכנית ההחלמה של 'מהמרים אנונימיים', אין לנו צורך עוד להסתיר מעצמנו את האור שלנו ולנסות לפתור את בעיותינו לבד בחושך.

כשאני ניצב בפני בעיה בלתי פתירה לכאורה, האם אשאל את עצמי אם אני מסתיר לעצמי את האור?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ולא אפריע לעצמי, לא אעכיר את המחשבה שלי, לא אסתבך ברגליי ולא אחסום לעצמי את הפתח להחלמה. אם אגלה שאני מסתיר לעצמי את האור, מי ייתן ואבקש מהכוח העליון שלי ומחבריי בקבוצה להראות לי נקודת תצפית חדשה.

רק להיום אזכור

אם אני יכול לראות את הצל שלי, סימן שאני מסתיר לעצמי את האור.

 

רק להיום – 14 בפברואר

הרהורים להיום

כתיבת הדברים שאני אסיר תודה עליהם עוזרת לי לשנות את הגישה השלילית לגישה חיובית. היום אקדיש זמן לערוך רשימת היבטים חיוביים של חיי החדשים ושל הברכות הנלוות לנסים של החלמתי. אני אסיר תודה על הדברים הפשוטים לכאורה: היכולת להירדם בסיפוק, להתעורר בשמחה על כך שאני חי, להתמודד עם החיים בתנאים של החיים – בשלוות נפש ובכבוד עצמי.

האם שכחתי שכל צרכיי מתמלאים היום?
האם אני מברך על כל מה שיש לי מדי יום ביומו?

רק להיום אני מתפלל

ביום זה של נתינת אהבה, מי ייתן ואראה את כל הדברים הטובים בחיי ואודה עליהם. מי ייתן ולא אתייחס לשום חסד כמובן מאליו, לרבות הלמות הלב שלי וההרגשה המרעננת של האוויר הצח כשאני נושם.

רק להיום אזכור

להודות – ולתת את הדעת – על הברכה שבחיי.

 

רק להיום – 15 בפברואר

הרהורים להיום

כשאני כועס, האם אוכל להודות בכך ולומר את זה בלי לתת לכעס להצטבר ולהתפרץ בדרכים לא מתאימות? סוף סוף התחלתי ללמוד שכעס אצור הורס עד מהרה את השלווה הפנימית הקריטית כל כך להחלמה המתמשכת שלי, כשאני זועם ומאבד שליטה, אני בלי משים מוסר את השליטה לאדם האחר, למקום האחר או לדבר שעליו אני זועם.

כשאני כועס, האם אנסה לזכור שאני מסכן את עצמי?
האם "אספור עד 10", אתקשר לידיד בתוכנית של 'מהמרים אנונימיים' ואומר את 'תפילת השלווה' בקול רם?

רק להיום אני מתפלל

הלוואי שאכיר ברגשות של הכעס ואשחרר אותם קצת בכל פעם, אבטא את הכעס שלי כעובדה, במקום לתת לה להצטבר לזעם ולהתפוצץ בלי שליטה.

רק להיום אזכור

כעס קיים. זעם לא חייב להיות.