רק להיום – 28 במרץ

הרהורים להיום 

עלינו לחשוב מעומק הלב על כל אותם אנשים חולים שצפויים עוד לבוא ל'מהמרים אנונימים'. בשלב שהם ינסו לשוב לאמונה ולחיים, אנחנו רוצים שימצאו בתוכנית את כל מה שאנחנו מצאנו – אפילו יותר, אם זה אפשרי. כל גילוי של דאגה, של עמידה על המשמר, וכל מאמץ לשמר את היעילות המתמדת ואת הכוח של התוכנית יתרמו למוכנות שלנו ליום שהם יחזרו הביתה.

עד כמה אני מכבד את הצעדים של התוכנית?

רק להיום אני מתפלל

אלי, עזור לי לבצע את חלקי בהפיכת הקבוצה לחיבור לחיים לאלה שעדיין סובלים מהימור כפייתי, בכך שאקיים את הצעדים של ההחלמה והאחדות שעבדו בשבילי, גם למען אלה שעוד צפויים לבוא. מי ייתן והתוכנית תהיה "שיבה הביתה" לאלה מאיתנו שלוקים במחלה של ההימור הכפייתי. מי ייתן ונמצא פתרונות משותפים לבעיות המשותפות שיוצרת המחלה הזאת.

רק להיום אזכור

לעשות את חלקי.

רק להיום – 29 במרץ

הרהורים להיום 

מדוע אנשים מהמרים באופן כפייתי? ד"ר רוברט קאסטר, חלוץ בטיפול בהימור כפייתי, האמין שיש לנו ארבעה צרכים אנושיים בסיסיים – חיבה, אישור, הכרה וביטחון עצמי. כשצרכים אלה אינם מתמלאים, אנשים מרגישים לא – מתאימים וכורעים תחת נטל החיים. ההימור עשוי – לזמן מה – להיראות כממלא את הצרכים הללו. אך תהיה הסיבה אשר תהיה, עקרונות החברותא של GA הוכחו כיעילים בעזרה לאלפים להתגבר על הדחף להמר.

האם אני אסיר תודה על התובנות ועל החברותא של 'מהמרים אנונימים'?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואלוהים יאפשר לי הבנה רחבה של מחלת ההימור הכפייתי באמצעות סיפורי החיים שאנחנו חולקים במקום הבטוח של פגישות GA. שם אנו לומדים את המשמעות האמיתית של "ניצחון" – על ההתמכרות להימורים וכל ההשפעות השליליות שלה על החיים. מי ייתן ואלוהים ימשיך להראות לי את הדברים החיוביים שאוכל להשיג דרך העבודה עם התוכנית בכנות ומכל הלב.

רק להיום אזכור

לתוכנית יש התשובות.

רק להיום – 30 במרץ

הרהורים להיום 

ענווה מוחלטת פירושה חופש עצמי, חופש מהתביעות שפגמי האישיות שלי מעמיסים עלי עד לעייפה. ענווה פירושה הנכונות לגלות את רצון האלוהים ולבצע אותו. אף שאינני מתיימר להגשים חזון כזה, עצם קיומו בלבי עוזר לי לדעת איפה אני עומד בדרך לענווה. אני מכיר בכך שמסעי אל אלוהים בקושי התחיל. תוך כדי צמצום החשיבות העצמית שלי, אני יכול אפילו למצוא את ההומור בהתפארות ובאגוצנטריות הקודמים שלי.

האם אני מתייחס לעצמי ברצינות רבה מדי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן והגרנדיוזיות, שהיא סימפטום של ההתמכרות שלי, תחזור לפרופורציות על ידי השוואה פשוטה של חוסר-האונים שלי וכוחו של אלוהים. מי ייתן ואחשוב על משמעותו של הכוח העליון ביחס לחולשה האנושית שלי. מי ייתן ומחשבה זו תחזיר את האגו שלי לממדיו הנכונים ותעזור לי להשיל את ההגנות של התפארות, תוקפנות או רעיונות סודיים של חשיבות עצמית.

רק להיום אזכור

ענווה היא חופש.