רק להיום – 13 באפריל

הרהורים להיום

יש מהמרים כפייתיים המוטרדים מהרעיון שאם יתקרבו פעם לתוכנית של מהמרים אנונימים – כשישתתפו בפגישות או כשידברו באופן אישי עם אחד החברים – יופעל עליהם לחץ להתאים את עצמם לסוג מסוים של אמונה ודת. הם אינם מבינים שאמונה או דתיות אינן דבר חיוני בשביל חברות בתוכנית; שאפשר להשיג חופש מהימורים במינימום אמונה שקל להשיגה; ושתפיסתנו בנוגע לכוח עליון ולאלוהים-כפי שאנו מבינים אותו מאפשרת לכל אחד בחירה כמעט בלתי מוגבלת של אמונה רוחנית ופעולה.

האם אני מקבל כוח משיתוף מצטרפים חדשים?

רק להיום אני מתפלל

מי יתן ולעולם לא אפחיד מצטרפים חדשים או ארחיק כאלה שחושבים לבוא ל – GA, בכך שאכפה עליהם דעות מסוימות או אישיות שלי על כוח עליון. מי ייתן וכל אחד יגלה את הזהות הרוחנית שלו. מי ייתן וכולנו נמצא בתוך עצמנו חיבור עם ישות או רוח אוניברסלית גדולה שכוחה חזק יותר משל כל אחד בנפרד. מי ייתן ואגדל, בסובלנות וברוח, בכל יום.

רק להיום אזכור

אני אוסיף, לא אטיף.

רק להיום – 14 באפריל

הרהורים להיום 

כל איש ואישה שהצטרפו למהמרים אנונימיים ומתכוונים להישאר בתוכנית, התחילו, בלי להבין זאת, לתרגל את הצעד השלישי. האם אין זה נכון שבכל הקשור להימורים שלהם, החליט כל אחד מהם למסור את חייו להשגחתה, להגנתה ולהדרכתה של התוכנית? כך שכבר הושגה נכונות לוותר על רצונו האישי של האדם ועל דעותיו האישיות על ההתמכרות לטובת אלו שמציעה התוכנית. אם זו אינה מסירת הרצון והחיים לידי "ההשגחה" שנתגלתה, מה כן?

האם חוויתי התעוררות רוחנית בעקבות תרגול הצעדים?

רק להיום אני מתפלל

בשביל עצמי אני מתפלל לחיים הממוקדים באלוהים. אני מודה בלי סוף לאלוהים על ההתעוררות רוחנית שחוויתי מאז מסרתי לו את חיי. מי ייתן והמילים "התעוררות רוחנית" יתנו לאחרים רמז, שיש הון של כוח רוחני בתוך כל אדם. צריך רק לגלות אותו.

רק להיום אזכור

אנסה להתמקד באלוהים.

רק להיום – 15 באפריל

הרהורים להיום

נדירים הם המהמרים הכפייתיים הפעילים שיש להם מושג עד כמה לא- רציונלים הם, או, כשהם רואים את אי – הרציונליות שלהם, מסוגלים לעמוד בגילוי. המילון מגדיר שפיות כ"צלילות הדעת". שום מהמר כפייתי, המנתח בהיגיון את ההתנהגות ההרסנית שלו. לא יכול באמת לטעון לצלילות הדעת.

האם הגעתי לאמונה, כפי שמציע הצעד השני, שכוח גדול ממני יכול להחזיר אותי לשפיות?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואראה שאפשר לתאר את ההתנהגות שלי כמהמר כפייתי כ"לא-נורמלית" או "לא-שפויה". לאלה שעדיין מכורים בצורה פעילה, הסיכוי להודות ב"אי-שפיות" הוא כמעט בלתי אפשרי. אני מתפלל שאמשיך לתעב את "חוסר השפיות" ואת "חוסר התוכן" של ימי ההתמכרות שלי. מי ייתן ואחרים כמוני יזהו את בעיות ההתמכרות שלהם, ימצאו עזרה במהמרים אנונימיים, ויגיעו לאמונה שכוח עליון יכול להחזיר אותם לחשיבה ולחיים נורמליים.

רק להיום אזכור

נפשי ישובב, במעגלי צדק למען שמו.