רק להיום – 28 ביולי

הרהורים להיום 

אנחנו לומדים את הערך של הרהורים (מדיטציה) בתוכנית של מהמרים אנונימיים. כפי שאומר הצעד האחד-עשר בתחילתו, "חיפשנו בדרך של תפילה והרהורים לשפר את מגענו ההכרתי עם אלוהים כפי שאנו מבינים אותו". אחד היתרונות הגדולים של המדיטציה היא שהיא מנקה את הראש. כשהראש נעשה צלול יותר הוא מסוגל ונכון יותר להכיר באמת. פחות כאב נדרש כדי להגיע לזיהוי כן של פגמי אופי ושל התוצאות שלהם. הצרכים האמיתיים של האדם השלם מתגלים.

האם תפילה והרהורים הם חלק קבוע מחיי היום-יום שלי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן והאמת של אלוהים תתגלה לי באמצעות ההרהורים והתפילות הקטנות הללו, באמצעות קשר עם הקבוצה שלי, שדואגת כי אמשיך לשים לב לצורך שלי לטהר את ראשי בהרהורים יומיים. כי רק תודעה שאינה עמוסה יכולה לקבל את אלוהים, ורק מוח מטוהר מאינטרס אישי יכול להכיר באמת.

רק להיום אזכור

מדיטציה מטהרת את התודעה.

רק להיום – 29 ביולי

הרהורים להיום 

רגש הרחמים העצמיים, שכולנו הרגשנו בזמן זה או אחר, הוא אחד הרגשות המכוערים ביותר שאפשר לחוות. איננו ששים אפילו למחשבה שנודה בפני אחרים שאנו מוצפים ברחמים עצמיים. אנחנו שונאים שרואים עלינו את זה; מיד נטען שאנחנו דווקא מרגישים רגש אחר; לעתים אפילו נרחיק לכת ונסתיר מעצמנו – בצורה מחוכמת – את העובדה שאנחנו נתונים במצור המנטליות של "איזה מסכן אני". באותה מידה, בתוך שבריר שנייה נוכל בקלות למצוא עשרות סיבות "תקפות" לשקוע ברחמים עצמיים.

האם אני נהנה לפעמים לזרות מלח על הפצעים שלי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואזהה בדיוק את הרגשות שלי. אם אינני מסוגל להבהיר אותם לעצמי, אוכל לסמוך על אחרים שיודעים מה זה להדחיק רגשות. מי ייתן ואשאר בקשר עם הכוח העליון שלי ועם האחרים בקבוצה שלי.

רק להיום אזכור

להיות בקשר.

רק להיום – 30 ביולי

הרהורים להיום 

בפעמים הראשונות שאנחנו באים למהמרים אנונימיים, הסוג הנפוץ ביותר של רחמים עצמיים מתחיל: "איזה מסכן אני! למה אני לא יכול פשוט להמר מדי פעם, כמו כולם? למה דווקא אני?" קיטורים מסוג זה, אם מרשים להם להימשך, הם הזמנה ודאית להתרסקות – ישר חזרה לבלגן שהיינו בו לפני שבאנו ל- GA. כשאנו נשארים עם התוכנית הזאת זמן מה, מדברר לנו שלא מדובר רק בי; אנחנו יוצרים קשרים עם אנשים מכל שכבות החברה, וכולם בדיוק באותה הסירה.

האם אני מאבד עניין ב"ביצת הרחמים" המוכרת והנוחה שלי?

רק להיום אני מתפלל

כשאני נעשה רפוי ורדום בגלל הרחמים העצמיים, מי ייתן ואביט למעלה, אביט מסביבי, ואתעודד. רחמים עצמיים, אם ירצה אלוהים, נעלמים באור הצרות שחולקים אנשים אחרים. מי ייתן ותמיד אצפה שחבריי יהיו כנים מספיק כדי להתעמת אתי אם יראו אותי שוב מתחפר בבור הישן של רחמיי העצמיים.

רק להיום אזכור

להפוך את המעורבות בעצמי למעורבות.