הרהורים להיום 

מה גורם להימור כפייתי? האם הימרנו בגלל פגם פנימי כלשהו או חיסרון או מצב בחיים? ב"מהמרים אנונימיים: התחלה חדשה" כתוב: "איננו יודעים ו… איננו יכולים להרשות לעצמנו להתעניין בכך. אלה שבאים אלינו זקוקים לעזרה מיד…התועלת שבהסתכלות פנימה ובהשערות למינהן מתגמדת בהשוואה לגמול שמפיקים מהעזרה לאחרים להשיב להם את חייהם. כולנו רוצים להיפטר מפגמי האופי שלנו, אך די בשיתוף מכל הלב עם אחרים בתוכנית, כדי שכמה מהחסרונות שלנו יצאו לאור. גילינו שלעתים קרובות, באמצעות חסד אלוהים ועזרה לחברינו בקבוצה, אנחנו משתחררים ממגרעות כמו ריכוז עצמי וחוסר-רגישות.

האם אני מוצא ששיתוף אחרים בתוכנית עוזר לי לראות את עצמי?

רק להיום אני מתפלל

כאשר אני מסתכל פנימה, הלוואי שלא אוטרד מהחסרונות שלי עד כדי כך שלא אוכל להושיט יד לאחרים ב מהמרים אנונימיים. הלוואי שפגמי האופי שלי, שהוגדלו בימי האקשן שלי כמהמר כפייתי, יתגלו לי בעדינות עם הזמן בעודי ממשיך לתרגל את התוכנית מתוך שכנוע וכנות.

רק להיום אזכור

השיתוף הופך את הפגמים שלי לזועקים פחות.