הרהורים להיום 

במשך תקופה ניכרת אחרי שהגעתי למהמרים אנונימיים, נתתי לדברים שלא יכולתי לעשות למנוע ממני לעשות את הדברים שיכולתי. אם הוטרדתי ממה שאמרו אחד הדוברים או אנשים אחרים, הזעפתי פנים ונסוגתי לתוך השריון שלי. עכשו, במקום להתרגז או להתגונן כשמישהו דורך לי על יבלת, אני מנסה לקבל אותו בברכה – כי הוא מאפשר לי לעבוד על הגישות והתפיסות שלי בנוגע לאלוהים, לעצמי, לזולת, ולמצבי בחיים. אנחנו אמנם לא מהמרים עוד בצורה כפייתית, אבל יש לנו לפעמים בעיה של חשיבה כפייתית.

האם אני מוכן לגדול – ולהתבגר?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואלוהים ייתן לי אומץ לבחון את הכנפיים החדשות שלי – אפילו נוצה אחת בכל פעם. מי ייתן ולא אחכה עד שאהיה שלם לחלוטין לפני שאכנס שוב לעולם ההזדמנויות היום-יומיות, כי ההחלמה היא עניין מתמשך ואנחנו גדלים דרך אתגרים. מי ייתן ולא אעשה עוד ניסיונות נואשים להיות מושלם, אלא אשמור על איפוס ואתפתח תוך כדי שאני חי – רק להיום.

רק להיום אזכור

הדברים שאינני יכול לעשות לא צריכים להפריע לדברים שאני יכול.