הרהורים להיום

אנחנו חסרי אונים מול ההימורים; הודעה זו מביאה אותנו לתוכנית של מהמרים אנונימיים, שבה אנו לומדים באמצעות כניעה ללא תנאים שיש ניצחון בתבוסה. אחרי זמן מה אנחנו לומדים בעבודה על הצעד השנים עשר, שלא זו בלבד שאנו חסרי אונים מול ההתמכרות שלנו אלא גם מול ההתמכרות של אחרים. איננו יכולים, בעזרת רצוננו, להביא אדם אחר להימנעות מהימורים, לדוגמא, יותר משאנו יכולים לעצור את שקיעת השמש. אנחנו יכולים לטפל בצרכים הגופניים או רגשיים של אדם אחר; אנחנו יכולים לחלוק עימו, לבכות עימו, ולקחת אותו לפגישות. אבל איננו יכולים להיכנס לתוך ראשו וללחוץ על כפתור סודי כלשהו שיגרום לו – או לה – לעשות את הצעד הראשון החיוני.

האם אני עדיין מנסה לפעמים לשחק את אלוהים?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואבין את הצורך האנושי מאוד שלי להיות הבוס, לשלוט, להיות הסמכות העילאית – אפילו בעניין הצנוע של ההתמכרות שלי. מי ייתן ואראה כמה קל יהיה להפוך לתותח רציני בעניין של שנים-עשר הצעדים. מי ייתן ואראה גם שלא משנה עד כמה אכפת לי וכמה אני רוצה לעזור, אין לי שליטה על ההתמכרות של אחר – באותה מידה שלאף אחד אחר אין שליטה על שלי.

רק להיום אזכור

אינני יכול לארגן החלמה של מישהו אחר.