רק להיום – 13 בנובמבר

הרהורים להיום

את כל ההתקדמות אפשר לסכם ולמדוד בשתי מילים בלבד : ענווה ואחריות. אומרים שאת ההתפתחות הרוחנית שלנו כולה אפשר למדוד במדויק לפי מידת הדבקות בסטנדרטים הללו. רק על ידי זניחת האגוצנטריות וקיום מגע עם כוח עליון אני יכול להשיג ענווה אמיתית רק על ידי חידוש המגע עם המציאות אני יכול לפתח אחריות.

האם אני משתדל ככל יכולתי לחיות בענווה ובאחריות?

רק להיום אני מתפלל

אני מתפלל שמכל המילים הטובות ואמרות-הכנף והמשפטים מעוררי ההשראה שמגיעים אליי, אזכור את שתי אלה יותר מהכול: ענווה ואחריות. אלה אולי יהיו הנדירות ביותר – ענווה כי פירושה גירוש הגאווה שלי, אחריות: כי אני רגיל להשתמש בהתמכרות שלי להימורים כתירוץ קלוש להתחמק מהתחייבות. אני מתפלל שאוכל להשתחרר מהדפוסים הישנים הללו.

רק להיום אזכור

ראשית ענווה, אחר כך אחריות.

רק להיום – 14 בנובמבר

הרהורים להיום

"ראשית חפש מעט ענווה". דחק בי המאמן שלי. אם לא, הוא אמר, אתה מגדיל בהרבה את הסיכון לצאת לשם שוב. אחרי זמן מה, למרות המרדנות שאפיינה אותי כל חיי, שמעתי לעצתו ; התחלתי לנסות לתרגל ענווה, פשוט כי האמנתי שזה הדבר הנכון לעשותו. אני מקווה בכל לבי שיבוא יום שבו רוב המרדנות שלי תהיה רק זיכרון, ואתרגל ענווה, כי בעומק נשמתי אני רוצה אותה כדרך חיים.

האם אני מוכן לנסות ענווה היום, ולו רק לרגע?
האם אלמד להיות רעב לרגש שאני מקבל ממנה?

רק להיום אני מתפלל

מאחר שאני מרדן – כמו מהמרים כפייתיים רבים כל כך – מי ייתן ואדע שיהיה עליי לתרגל ענווה. מי ייתן ואכיר בכך שענווה אינה באה בקלות לאופי מרדני, אם אני קורא תיגר מובהק, אדם שלילי המחופר בעמדותיו, או בניסיון עדין יותר, נחוש בצורה עקיפה לשנות כל דבר אחר חוץ מאת עצמי. אני מתפלל שתרגול הענווה יהפוך אצלי לאינסטינקט.

רק להיום אזכור

לאמץ את הרגל הצניעות.

 

רק להיום – 15 בנובמבר

הרהורים להיום

כמצטרף חדש ל מהמרים אנונימיים, נאמר לי שההודאה בחוסר האונים שלי מול ההימורים היא הצעד הראשון לקראת חופש מהלפיתה הקטלנית שלהם; עד מהרה נוכחתי באמת של עובדה זו. מהבחינה הזאת, הכניעה הייתה נחוצה. אבל בשבילי זאת הייתה רק התחלה צנועה לקראת השגת הענווה. למדתי במהמרים אנונימיים שהנכונות לעבוד בשביל ענווה – כמשהו רצוי כשלעצמו – לוקחת לרובנו זמן רב מאוד.

האם אני קולט שחיים שלמים של ריכוז בעצמי אינם יכולים לקבל תפנית של 180 מעלות בשבריר שניה?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואחפש את הענווה כאיכות שעליי לטפח כדי לשרוד, לא רק כהודאה שאני חסר אונים מול ההימור הכפייתי שלי. הצעד הראשון הוא רק זה – צעד ראשון לקראת גישה של ענווה מי ייתן ואהיה מציאותי מספיק כדי לדעת שצעד זה כשלעצמו עשוי להימשך מחצית מחיי.

רק להיום אזכור

הגאווה פישלה; ניתן לענווה סיכוי.