רק להיום – 2 בדצמבר

הרהורים להיום

פעם בפגישה שנערכה בכנסיה, ראיתי חלון ויטראז' ועליו הכתובת, "אלוהים הוא אהבה". מסיבה כלשהי החלפתי בעיני רוחי את מיקום המילים ל"אהבה היא אלוהים". שני המשפטים נכונים ואמיתיים, כך הבנתי, הבטתי סביבי ונעשיתי מודע עוד יותר לרוח האהבה ולכוח ששררו בחדר הפגישות הקטן. אמשיך לחפש את האהבה הזאת ואת הכוח הזה, ואמשיך בתוכנית של מהמרים אנונימיים כאילו חיי תלויים בה – כפי שהם אכן תלויים.

האם החיים שלי היום פירושם לחיות – במובן הפעיל – בשמחה ובנוחיות?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן וארגיש את רוח האהבה שנותנת את האנרגיה לתפילות שלנו. מי ייתן וארגיש את האחדות בחדר הזה, את ריכוז האהבה שנותן לקבוצה את כוחה. מי ייתן וארגיש את האהבה למופת של כוח עליון שאהבתנו היא ההד שלנו.

רק להיום אזכור

אהבה היא אלוהים.

רק להיום – 3 בדצמבר

הרהורים להיום

האויב הוותיק שלנו, רצון עצמי, לובש מסכה, מעמת אותי עם ביסוס הגיוני מהסוג הזה: למה עליי לסמוך על אלוהים? הוא לא נתן לי כבר אינטליגנציה כדי לחשוב בשביל עצמי? עליי לעצור כשמחשבות כאלה זוחלות אל מוחי, ולזכור שמעולם בעצם לא הצלחתי להביא לתוצאות שרציתי כשהסתמכתי אך ורק על כוחות עצמי. אינני תלוי רק בעצמי, וגם אינני יודע את כל התשובות; למדתי זאת מניסיוני המר.

האם אני יודע שאני זקוק להדרכה של אלוהים?
האם אני מוכן לקבל אותה?

רק להיום אני מתפלל

אני מתפלל שבד בבד עם התחזקותי בשכנוע ובהימנעות שלי, לא אתחיל להתנער מהתלות שלי בכוח עליון. מי ייתן ואמשיך להתפלל להדרכה, גם כשנראה שהדברים מתנהלים בצורה חלקה. מי ייתן ואדע שאני זקוק לכוח העליון שלי בזמנים של ניצחון לא פחות מבזמנים של טראומה.

רק להיום אזכור

אי-תלות באחרים היא מיתוס חסר-אלוהים.

רק להיום – 4 בדצמבר

הרהורים להיום

לרובנו ב מהמרים אנונימיים נוח עם הנחישות שלא נהמר בכלל היום, יותר משנוח לנו עם ה"נדר" שלעולם לא נהמר שוב. האמירה "אני מתכוון לעולם לא להמר שוב" שונה מאוד מהאמירה "לעולם לא אהמר שוב". האמירה האחרונה משקפת מדי רצון עצמי; היא לא משאירה הרבה מקום לרעיון שנשתחרר מהאובססיה שלנו להימורים אם נתרגל את 12 הצעדים להחלמה של GA רק להיום.

האם אמשיך להילחם נגד השאננות, מתוך הבנה שתמיד אהיה במרחק הימור אחד מאסון?

רק להיום אני מתפלל

"לעולם לא עוד" דורש התחייבות גדולה מדי, אפילו לחזקים שבינינו. חיינו הקודמים היו מלאים בהבטחות של "לעולם לא עוד" ו"בחיים לא" שהופרו עוד לפני הזריחה הבאה. מי ייתן ולעת עתה, אשתדל לעבור יום נקי אחד, רק להיום.

רק להיום אזכור

לעולם לא לומר "לעולם לא עוד".