הרהורים להיום

כל עוד אני נאחז בעקשנות בשכנוע שאני יכול לחיות אך ורק על סמך הכוח והבינה האישיים שלי, אין סיכוי שתפעל האמונה בכוח העליון שלי. זה נכון, גם אם אמונתי בקיומו של האל חזקה עד מאוד. אמונותיי הרוחניות – לא משנה עד כמה כנות הן – יישארו לנצח נטולות חיים אם אמשיך לנסות לשחק את אלוהים בעצמי. בסופו של דבר, כל עוד אנו מסתמכים קודם כול על עצמנו, הסתמכות אמיתית על כוח עליון אינה באה בחשבון.

עד כמה חזקה תשוקתי לעשות את רצונו של אלוהים?

רק להיום אני מתפלל

אני מתפלל שלא אסתמך על עצמי יותר משאני מסתמך על אלוהים. הלוואי שאדע כי אין סכסוך בין קבלת אחריות על מעשיי, שזו מהותה של הבגרות, כך לימדו אותי, לבין בקשת הדרכה מאלוהים. מי ייתן ואזכור שאם אבחר "לעשות זאת בעצמי", זה יהיה כמו סירוב לבקש מפת דרכים מלשכת מידע לתיירות – ולתעות בדרכים, אבוד לנצח.

רק להיום אזכור

בגרות זה לדעת לאן ללכת לבקש עזרה.