רק להיום – 23 ביולי

הרהורים להיום 

היום אנסה להסתפק בפחות ממה שהייתי רוצה שיהיה אפשרי, ואהיה מוכן לא רק לקבל זאת אלא גם להעריך זאת. היום אצפה ליותר מדי מאף אחד – במיוחד לא מעצמי. אשתדל לזכור ששביעות רצון נובעת מקבלה הדרגתית של הטוב שמגיע אלינו, ולא מהזעם על החיים מפני שהם לא "טובים יותר"

האם אני קולט את ההבדל בין ויתור לבין קבלה מציאותית?

רק להיום אני מתפלל

הלוואי שלא אשאף למטרות לא-מציאותיות, שלא אצפה ליותר מדי. הלוואי שאביט אחורה על חיי ואראה שהמטרות הבלתי אפשריות שהצבתי לעצמי היו סימני ההיכר של ההתמכרויות שלי; לעתים קרובות מדי התקרבתי אליהן עד חצי הדרך ונאלצתי לעמוד מול כישלון. רגשות אלה של "שוב נכשלתי" הפכו לתירוצים מפוארים כדי להיכנע לאובססיה להמר, שכיסתה והסוותה את אומללותי. מי ייתן ואמנע מאותו דפוס ישן וחולני. מי ייתן ואהיה מציאותי.

רק להיום אזכור

טוב זה רק טוב מספיק.

רק להיום – 24 ביולי

הרהורים להיום 

איך, בדיוק, יכול למסור אדם את רצונו להשגחתו של כוח עליון? דרושה רק התחלה, לא משנה עד כמה קטנה. ברגע שאנו מכניסים את מפתח הנכונות למנעול, הבריח מוסט ונפתח. אחר כך הדלת עצמה מתחילה להיפתח, אולי רק טיפה; עם הזמן מגלים שאפשר תמיד לפתוח אותה עוד יותר. רצון-עצמי עלול לטרוק את הדלת שוב, ולעתים קרובות הוא עושה זאת. אך הדלת תמיד יכולה להיפתח מחדש, שוב ושוב אם יש צורך, כל עוד אנו משתמשים במפתח הנכונות.

האם אישרתי שוב את החלטתי למסור את רצוני ואת חיי להשגחתו של אלוהים, כפי שאני מבין אותו?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואחדש את החלטתי למסור את רצוני ואת חיי להשגחתו של כוח עליון. מי ייתן ואמונתי תהיה איתנה דיה כדי להבטיח שאדע, כי אכן יש כוח גדול ממני. מי ייתן ואסתייע בכוח הזה פשוט על ידי הנכונות שלי ללכת בענווה עם האלוהים שלי.

רק להיום אזכור

רצון-עצמי פחות עצמי שווה רצון.

רק להיום – 25 ביולי

הרהורים להיום 

הסיסמאות שנהוגות ב- GA הן לכאורה ברורות ופשוטות, אך ייתכן שאנשים שונים מבינים אותן בדרכים שונות, בהתאם לניסיונם ולתגובותיהם למילים ולרעיונות. קחו, למשל, את הסיסמה, "להרפות ולמסור לאלוהים". אנשים אחדים עשויים להבין זאת כאילו עלינו רק לזוז הצידה מהאתגרים שניצבים בפנינו, ואיכשהו אלוהים יעשה את העבודה. עלינו לזכור שאלוהים נותן לנו רצון חופשי, תבונה וחושים בריאים – ברור שהוא מתכוון כי נשתמש במתנות הללו. אם אני פתוח לקלוט, אלוהים ידאג שרצונו ייוודע לי צעד אחר צעד, אך עליי להוציא אותו לפועל.

האם אני לפעמים מתנהג כאילו כניעה לרצון האלוהים היא דרכון לרפיון ואינרציה?

רק להיום אני מתפלל

הלוואי שיוחתם ה"דרכון" שלי ושיהיה מוכן לקחת אותי קדימה. הלוואי שהמניע למסעותיי יהיו האתגרים שאני יכול מייד לזהותם בדברים שיש לעשותם, לא רק לצפות בהם. אני מתפלל שאנצל עד תום את המתנות שקיבלתי מאלוהים, את הכשרונות שאני מודע להם ואת אלה שעליי עוד לגלות. מי ייתן ולא "אשחרר ואוותר" אלא אמשיך ללמוד, לגדול, לעשות, לשרת, להתפלל, להוציא לפועל את רצונו של אלוהים כפי שאני מבין אותו.

רק להיום אזכור

אלוהים התכוון שאמצה את עצמי עד תום.