רק להיום – 12 בנובמבר

הרהורים להיום

יש מעט דברים "מוחלטים" בשנים-עשר הצעדים להחלמה של מהמרים אנונימיים אנחנו חופשיים להתחיל בכל נקודה שאנחנו יכולים או רוצים. אלוהים, כפי שאנחנו מבינים אותו, מוגדר בפשטות כ"כוח גדול יותר"; לרבים מאיתנו בתוכנית, הייתה הקבוצה עצמה "הכוח הגדול יותר" הראשון. קל יחסית להודות בכך אם מצטרף חדש יודע שרוב החברים בקבוצה חופשיים מהימור כפייתי והוא או היא אינם. הודעה זו היא תחילתה של הענווה. אולי לראשונה בחייהם, המצטרפים החדשים לפחות מוכנים לוותר על הרעיון שהם עצמם – הוא או היא – אלוהים.

האם ההתנהגות שלי משכנעת את המצטרפים החדשים יותר מהמילים שלי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואגדיר ואגלה את הכוח העליון שלי. כאשר ההגדרה הזאת נעשית בהירה יותר וקרובה יותר אליי, מי ייתן ואזכור לא להתעקש שהפרשנויות שלי הן נכונות. כי כל אחד חייב למצוא את הכוח העליון שלו או שלה. אם מצטרף חדש מרגיש חסר אלוהים ובודד, כוח הקבוצה עשוי להספיק לעת עתה. מי ייתן ולעולם לא אמעיט בערך הכוח של הקבוצה.

רק להיום אזכור

כוח הקבוצה יכול להיות כוח עליון.

רק להיום – 13 בנובמבר

הרהורים להיום

את כל ההתקדמות אפשר לסכם ולמדוד בשתי מילים בלבד : ענווה ואחריות. אומרים שאת ההתפתחות הרוחנית שלנו כולה אפשר למדוד במדויק לפי מידת הדבקות בסטנדרטים הללו. רק על ידי זניחת האגוצנטריות וקיום מגע עם כוח עליון אני יכול להשיג ענווה אמיתית רק על ידי חידוש המגע עם המציאות אני יכול לפתח אחריות.

האם אני משתדל ככל יכולתי לחיות בענווה ובאחריות?

רק להיום אני מתפלל

אני מתפלל שמכל המילים הטובות ואמרות-הכנף והמשפטים מעוררי ההשראה שמגיעים אליי, אזכור את שתי אלה יותר מהכול: ענווה ואחריות. אלה אולי יהיו הנדירות ביותר – ענווה כי פירושה גירוש הגאווה שלי, אחריות: כי אני רגיל להשתמש בהתמכרות שלי להימורים כתירוץ קלוש להתחמק מהתחייבות. אני מתפלל שאוכל להשתחרר מהדפוסים הישנים הללו.

רק להיום אזכור

ראשית ענווה, אחר כך אחריות.

רק להיום – 14 בנובמבר

הרהורים להיום

"ראשית חפש מעט ענווה". דחק בי המאמן שלי. אם לא, הוא אמר, אתה מגדיל בהרבה את הסיכון לצאת לשם שוב. אחרי זמן מה, למרות המרדנות שאפיינה אותי כל חיי, שמעתי לעצתו ; התחלתי לנסות לתרגל ענווה, פשוט כי האמנתי שזה הדבר הנכון לעשותו. אני מקווה בכל לבי שיבוא יום שבו רוב המרדנות שלי תהיה רק זיכרון, ואתרגל ענווה, כי בעומק נשמתי אני רוצה אותה כדרך חיים.

האם אני מוכן לנסות ענווה היום, ולו רק לרגע?
האם אלמד להיות רעב לרגש שאני מקבל ממנה?

רק להיום אני מתפלל

מאחר שאני מרדן – כמו מהמרים כפייתיים רבים כל כך – מי ייתן ואדע שיהיה עליי לתרגל ענווה. מי ייתן ואכיר בכך שענווה אינה באה בקלות לאופי מרדני, אם אני קורא תיגר מובהק, אדם שלילי המחופר בעמדותיו, או בניסיון עדין יותר, נחוש בצורה עקיפה לשנות כל דבר אחר חוץ מאת עצמי. אני מתפלל שתרגול הענווה יהפוך אצלי לאינסטינקט.

רק להיום אזכור

לאמץ את הרגל הצניעות.