הרהורים להיום 

"במישרין" היא מילת מפתח בצעד התשיעי. למרבה הצער, יש מקרים שבהם רבים מאיתנו מקווים שיספיק אם נכפר "לא במישרין", נחסוך מעצמנו את הכאב ואת ההשפלה לכאורה של פנייה לאנשים באופן אישי והתוודות על העוולות שגרמנו. זוהי התחמקות והיא לעולם לא תיתן לנו תחושה אמיתית של התנתקות מחטאי העבר. היא מראה שאנחנו עדיין מנסים להגן על משהו שלא שווה להגן עליו, נאחזים בהתנהגות שעלינו לזנוח. הסיבות הרגילות לעקיפת ההתנצלות במישרין הן גאווה ופחד.

כאשר אני מכפר בפני אחרים, האם אני קולט שהתועלת האמיתית, הנצחית מצטברת אצלי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואהיה בטוח שהתגמול הטוב ביותר על ההתוודות שלי, כשאני משתדל לתקן את הנזקים שגרמתי, הוא אחרי הכול שלי. אך מי ייתן ואמנע מלכפר אך ורק לטובת עצמי – כדי שיסלחו לי, כדי להתקבל מחדש, כדי להשוויץ ב"אני החדש". ניפוח האגו וריצוי אנשים אינם חלק מ"אני חדש" אמיתי. אלי, שמור אותי מאופורטוניזם.

רק להיום אזכור

בלי התנפחות או ריצוי אנשים.