רק להיום – 14 באוגוסט

הרהורים להיום 

הצעד הרביעי מאפשר לי לראות את עצמי כמו שאני באמת – תכונות אופי, מניעים, גישות והתנהגויות. מלמדים אותי ב מהמרים אנונימיים לחפש את הטעות שלי בנחישות. למשל, איפה הייתי אנוכי, לא ישר, מחפש את טובת עצמי ומפוחד? כמו כן מלמדים אותי, שההרגל המושרש עמוק הצדקת עצמי עלול לפתור אותי "למצוא הסבר" לכל פגם כשאני חושף אותו, להאשים אחרים במגרעות שלי עצמי.

האם אאמין שיושר אישי יכול להשיג מה שידע מופלג לעתים אינו יכול?

רק להיום אני מתפלל

הלוואי שלא אעשה את הצעד הרביעי בצורה שטחית, כתרגיל זריז של הערכה עצמית וזהו זה. הלוואי שאדע שכאשר אני עושה את הצעד הזה, עליי לתרגל אותו שוב פעמים רבות עד שהוא הופך, כמו שאר אחד-עשר הצעדים, לדרך חיים בשבילי. מי ייתן ואגן על הערך של הצעד הרביעי מההרגל הישן שלי לפנטז ולהתחמק מאחריות.

רק להיום אזכור

יושר אישי סולל את הדרך להחלמה.

רק להיום – 15 באוגוסט

הרהורים להיום 

אומרים אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. לרבים מאיתנו, הקנקן או ההישגים על פני השטח לא נראו רע כלל ועיקר; בהתחלה נראה היה שספירת המלאי תתנהל ב"קלי קלות". כשהמשכנו, התאכזבנו לגלות שה"קנקנים" שלנו היו נטולי פגמים יחסית רק משום שקברנו את פגמי האופי שלנו עמוק מתחת לשכבות של רמייה עצמית. מהסיבה הזאת חשבון הנפש יכול להיות תהליך לטווח – ארוך; הוא חייב להימשך כל עוד אנו נשארים עיוורים לפגמים שארבו לנו והפילו אותנו בהתמכרות ובאומללות.

האם אנסה לעמוד מול עצמי כפי שאני, לתקן את מה שמונע ממני להיות האדם שאני רוצה להיות?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואלוהים יסייע לי בחשבון הנפש, מפני שהחבאתי היטב רבים מהפגמים שלי מפני חברים, מפני המשפחה, ובעיקר מעצמי. אם אני מרגיש ש"חטאו נגדי יותר משאני חטאתי", אולי עליי לראות בכך רמז שעליי לחפור עמוק יותר כדי למצוא את האני האמיתי.

רק להיום אזכור

ספירת מלאי של עצמי היא הצטיידות במלאי לעתיד.

רק להיום – 16 באוגוסט

הרהורים להיום 

ספירת מלאי לא תמיד מראה על מאזן שלילי. נדיר היום שבו לא עשינו משהו כמו שצריך. תוך כדי החשיפה של המגרעות וההכרה בהן, יתגלו לי גם התכונות הטובות הרבות שלי, יזכירו לי שהן מציאותיות לא פחות מפגמי האופי. למשל, אם התאמצנו קשות ונכשלנו, נוכל לסמן זאת כאשראי לא מבוטל. אנסה להעריך את התכונות הטובות שלי, כי לא זו בלבד שהן מקזזות את המגרעות,, הן גם נותנות לי בסיס לגדול. פסילת הטוב שבנו זו הונאה עצמית לא פחות מהצדקת מה שלא טוב.

האם אוכל להתנחם באיכויות החיוביות שלי, לקבל את עצמי כחבר?

רק להיום אני מתפלל

אם אני מוצא רק פגמים כשאני מתבונן במראה של הצעד הרביעי, אני יכול להיות בטוח שאני מפספס משהו – כלומר את הנקודות הטובות שלי. אף שצניעות-היתר שלי זוכה לאישור בחברה, הלוואי שאלמד שהיא לא-ישרה בדיוק כמו מציאת הצידוקים לפשלות שלי. אפילו כישלון מוחלט, אם נבחן אותו מכל היבטיו עשוי להתברר כפלוס, לצד המינוסים הברורים מאליהם.

רק להיום אזכור

לתת לעצמי, אם לא ציון 'מצוין' על המאמץ, לפחות ממוצע של 'כמעט טוב'.