רק להיום – 29 בנובמבר

הרהורים להיום

בניגוד למה שכמה אנשים חושבים, אין הסיסמה "להרפות ולמסור לאלוהים" ביטוי לאדישות לגישה תבוסתנית או לאי-נכונות לקבל אחריות. מי שמפנים עורף לבעיות שלהם אינם "מרפים ומוסרים לאלוהים" אלא בעצם זונחים את המחויבת שלהם לפעול על סמך השראה והנחיה של אלוהים. אין הם מבקשים עזרה וגם לא מצפים לה ; הם רוצים שאלוהים יעשה הכול.

בחיפוש שלי אחר הדרכה אלוהית, האם אני קולט שהאחריות הבסיסית היא שלי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ולא אאפשר לעצמי להיות עצלן רק משום שאני חושב שאלוהים יעשה את הכול בכל מקרה (אדישות מסוג זה מזכירה לי את עצמי הישן חסר האונים, זה שגנח ונאנח על כך שהעולם נשרף בלהבות, התרבות האנושית מידרדרת והוא לא יכול לעשות כלום בנידון). הלוואי גם שלא אשתמש ב"למסור לאלוהים" כתירוץ להתחמק מהבעיות שלי בלי אפילו לנסות. מי ייתן ואלוהים יאציל עליי השראה; מי ייתן ואהיה כלי בידי אלוהים.

רק להיום אזכור

אלוהים מנחה את מי שעוזרים לעצמם.

 

רק להיום – 30 בנובמבר

הרהורים להיום

אם החשיבה שלך שלילית ואינך מוכן עדיין לתפנית מוחלטת בגישה, הנה כמה קווים מנחים שיכולים להשאיר אותך אומלל ככל שתרצה להישאר כך. ראשית, אל תלך לפגישות של מהמרים אנונימיים. אם במקרה תמצא את עצמך בפגישה, תשאיר את הפה (ואת הראש) סגור ואת הידיים בכיסים. אל תנסה לפתור אף לא אחת מהבעיות שלך, לעולם אל תצחק על עצמך, ואל תבטח באנשים אחרים בתוכנית. יותר מכול, בשום פנים ואופן אל תנסה לחיות עכשיו – רק תמשיך לתדלק את הפנטזיות שלך על העתיד עם מציאות כוזבת.

האם אני ער לכך שחשיבה שלילית פירושה לקחת את עצמי ברצינות תהומית כל הזמן, לא לתת זמן לצחוק או לחיים?

רק להיום אני מתפלל

אם אני מרגיש שלילי, אני יכול לבדוק את עצמי במראה שהיא הקבוצה, ולחפש סימפטומים לראש סגור: שפתיים קפוצות, חיוך מאולץ, לסת מהודקת, מבט ישר קדימה – ושום נצנוץ של הומור. אלי, תן לי את היכולת לצחוק על עצמי – לעתים קרובות – כי אני זקוק ולצחוק הזה כדי להתמודד עם המהומה היומיומית של החיים.

רק להיום אזכור

לצחוק על עצמי.

רק להיום – 1 בדצמבר

הרהורים להיום

"אנחנו מה שאנחנו עושים שוב ושוב. הצטיינות, אפוא, אינה פעולה, אלא הרגל", דברי הפילוסוף אריסטו. בכך שחזרתי שוב ושוב על פעולת ההימורים, יותר ויותר הגברתי את הסבירות שאהמר שוב ושוב. בכך שאני שוב ושוב משתתף בפגישות, מדבר עם הכוח העליון שלי, חולק ברגשותיי, ובין הפגישות שומר על קשר עם חברים מ מהמרים אנונימיים, הפכתי להיות מה שאני עושה: חלק מהחברותא של GA. אם אמשיך לחזור על הפעולות האלה, סביר יותר ויותר שאעשה אותן שוב ושוב.

האם אני מזהה שלכל תרומה קטנה שאני תורם בפגישות יש החזר השקעה גדול יותר משל כל הימור שעשיתי אי פעם, אפילו של המכה הכי גדולה שלי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן והמעשים שאני חוזר עליהם היום יהיו לפי רצונו של הכוח העליון שלי. מי ייתן ואבין שאף שהמטרה שלי איננה שלמות, ההתקדמות אפשרית, ואני יכול להצטיין במה שאני עושה למען ההחלמה שלי. עזור לי להיפטר מההרגלים ההרסניים שלי ולהחליף אותם בכאלה שיסייעו בהחלמה שלי.

רק להיום אזכור

החלמה איננה פעולה; היא הרגל.