הרהורים להיום 

התגברות על שנים של חשד ומנגנונים אחרים של הגנה עצמית בוודאי לא תקרה בין-לילה. בגלל ההתניה העמוקה שלנו, הרגשנו והתנהגנו כבלתי מובנים ובלתי אהובים – גם אם היינו כאלה וגם אם לא. אחדים מאיתנו זקוקים לזמן ולתרגול כדי לפרוץ מתוך השריון ומתוך הבדידות המוכרת והנוחה לכאורה. למרות שאנו מתחילים להאמין ולדעת שכבר איננו לבד, אנחנו נוטים לפעמים להרגיש ולהתנהג בתפוסים הישנים.

האם אני לוקח את זה בקלות? האם אני חי בקלילות את החיים ואת התוכנית של מהמרים אנונימיים?

רק להיום אני מתפלל

כדאי שלא אצפה להיפוך פתאומי, מוחלט של כל התכונות הישנות שלי. ההימנעות שלי מהימורים היא רק התחלה. כדאי שאבין כי הסימפטומים של האובססיה שלי ילכו וייעלמו בהדרגה. אם אפול, מדי פעם, לדפוס הרחמים העצמיים הישן שלי או לתחושת הגרנדיוזיות, הלוואי שלא אתייאש אלא אהיה אסיר תודה. סוף סוף אני יכול להסתכל על עצמי בכנות ולא לתת לאשליות שלי להשתלט.

רק להיום אזכור

לאט לאט.