הרהורים להיום 

מבחינות רבות, החברותא של מהמרים אנונימיים היא כמו הפלגה שמחה למדי בספינת שיוט, או בזמן צרה, היא כמו שיירה. אבל בטווח הארוך, כל אחד מאיתנו חייב למפות את מסלולו בחיים, כשהים חלק, אנחנו עלולים להפוך לחסרי דאגה. אם נזניח את הצעד העשירי, ייתכן שנשכח את ההרגל לבדוק את מיקומנו. אבל אם נבצע בתשומת לב את הצעד העשירי, רק לעתים נדירות נגזים עד כדי כך שלא נוכל לעשות כמה תיקונים ולחזור שוב למסלול.

האם אני קולט שתרגול קבוע של הצעד העשירי יכול לעזור להביא אותי אל השלווה ואל הלוך רוח שמח יותר?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן והצעד העשירי יאפס אותי, ובאמצעותו את מקום הימצאי בים, כדי שאוכל לתקן את הסטייה ממסלולי, למפות אותו מחדש בכל פעם שאני תופס את עצמי מפליג בלי משים אל מקומות רדודים. מי ייתן ואזכור שלולא רב החובל שיודע-הכל והמשמרת של חבריי לצוות, הייתה ספינה זו נסחפת, ובקלות יכולתי להיתפס לפאניקה.

רק להיום אזכור

לנווט לאורו של כוכב יציב.