הרהורים להיום 

בספר האדום של מהמרים אנונימיים, בהסבר על הצעד האחד-עשר, כתוב, "דומה כי מגע הכרתי מתחיל בתפילה יומית. מהי תפילה? לאחדים, זוהי שיחה אישית עם הכוח העליון שלהם. לכן כל אחד מאיתנו יכול להתפלל כראות עיניו". אם בהתחלה התפילה נראית קשה, אתה יכול "להעמיד פנים עד שתעשה זאת באמת". עם הזמן תקבל בהתלהבות את התפילה ותכיר את הגמול שהיא תיתן לך… "התפילה מגדילה את היכולת להתמודד".

האם קיבלתי את התפילה וההרהורים כחלק מחיי?

רק להיום אני מתפלל

השבח לכוח העליון שנתן לי את החופש למצוא את אלוהים לפי הבנתי. מי ייתן וחיי יהיו של אלוהים, אם אני חושב עליו כעל אב שבידו וברוחו אני יכול לגעת כשידי שלי מושטת למעלה, אם כעל רוח אוניברסלית שאני יכול להתמזג איתה כשהגבולות הנוקשים של ה"עצמי" שלי מתחילים להינמס, או אם כגרעין של טוב אלוהי ומוחלט בתוך עצמי. מי ייתן ואכיר אותו היטב, אם אני מוצא אותו בתוכי, אם מחוצה לי, או אם בכל הדברים בכל מקום.

רק להיום אזכור

אני מודה לאלוהים, כפי שאני מבין אותו, על הבנתי אותו.