רק להיום – 3 בספטמבר

הרהורים להיום 

לפעמים, גם אם חברים מהתוכנית של GA ומחוצה לה מתרשמים שמצבנו טוב, אנחנו יודעים בעומק לבנו שמצבנו לא באמת טוב מספיק. אנחנו עדיין מתקשים להתמודד עם החיים ולעמוד מול המציאות בתנאים של המציאות. באותן פעמים נדמה לנו, שאולי יש פגם רציני בתרגול הרוחני ובהתפתחות שלנו. מרב הסיכויים הם שהבעיה שלנו טמונה באי-הבנה או בהזנחה של הצעד האחד-עשר – תפילה, הרהורים והנחיה של אלוהים. שאר הצעדים יכולים לשמור שנמשיך להיות נקיים ונתפקד, אבל הצעד האחד-עשר יכול לשמור שנמשיך לגדול – כל עוד אנו משתדלים ועובדים על כך בהתמדה.

האם אני בוטח באלוהים אינסופי במקום בעצמי הסופי שלי?

רק להיום אני מתפלל

אני מתפלל להעמקת המודעות הרוחנית שלי, לאמונה חזקה יותר בבלתי נראה, לשיתוף הדוק יותר עם הכוח העליון שלי. מי ייתן ואקלוט שהגדילה שלי בתוכנית של GA תלויה בהתפתחות הרוחנית שלי. הלוואי שאתן אמון רב יותר בחוכמה הנצחית של אלוהים.

רק להיום אזכור

לא אוותר ולא אתייאש, אלא אתמסר לכוח של אלוהים.

רק להיום – 4 בספטמבר

הרהורים להיום 

אמנם התפללתי פעמים אחדות במהלך חיי, אבל אחרי כמה חודשים במהמרים אנונימיים הבנתי שמעולם לא באמת התפללתי כמו שצריך. תמיד ניסיתי לעשות עסקות עם אלוהים, כמו אחד שבסתר לבו אינו מאמין בקיומו של האל; תמיד התחננתי, "הגשם את רצונותיי", במקום "רצונך – לא רצוני – ייעשה". התוצאה הייתה שנשארתי מרומה על ידי עצמי ולכן לא הייתי מסוגל לקבל די חסד כדי להשיב אותי לשפיות.

האם אני מבין שבעבר, כשהתפללתי לאלוהים, ביקשתי בדרך כלל ש-2 ועוד 2 לא יתנו את התוצאה 4?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואביט אחורה ואסקור איך התפללתי קודם למען פתרונות מסוימים שלדעתי, מנקודת התצפית הארצית שלי, היו הטובים ביותר. בפרספקטיבה הרחבה יותר של הזמן, אוכל לפקפק אם אותם פתרונות היו נכונים אילו בחר אלוהים לעשות דברים בדרך שלי. במבט לאחור, אוכל לראות שבקשותיי לא תמיד היו נבונות. הלוואי שאהיה מרוצה לבטוח באלוהים.

רק להיום אזכור

ייתכן שאלוהים לא יעשה זאת בדרך שלי.

רק להיום – 5 בספטמבר

הרהורים להיום 

לעתים קרובות נאמר לנו שמהמרים כפייתיים הם פרפקציוניסטים, חסרי סבלנות לחסרונות ככלל – במיוחד לשלנו. אנחנו נוטים להציב לעצמנו מטרות בלתי אפשריות, נאבקים בלהט להשיג אידיאלים בלתי ניתנים להשגה ואז, כמובן – מאחר שאיש אינו מסוגל לעמוד בסטנדרטים הגבוהים להחריד שאנו דורשים מעצמנו – אנו מוצאים שאיננו עומדים במשימה. ייאוש ודיכאון יורדים עלינו; אנחנו כועסים ומענישים את עצמנו על שאיננו על-אנושיים. בפעם הבאה, במקום להציב מטרות מציאותיות יותר, אנחנו מציבים אותן גבוה עוד יותר אפילו. כשאיננו משיגים אותן אנחנו נופלים עמוק יותר, ומענישים את עצמנו בחומרה גדולה עוד יותר.

האם לא הגיע הזמן שאפסיק להציב מטרות שאינן ניתנות להשגה לעצמי, וכן לאלה שמסביבי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואלוהים ירכך את הדימוי העצמי שלי כעל אנושי,
מי ייתן ואתפשר על פחות משלמות מעצמי, וכן מאחרים.
כי רק אלוהים מושלם, ואני מוגבל בהיותי אנושי.

רק להיום אזכור

אינני אלוהים, אני רק בן אדם.