רק להיום – 6 בדצמבר

הרהורים להיום

כשאני סוף סוף משכנע את עצמי להרפות מבעיה שקורעת אותי מבפנים – כשאני שם בצד את רצוני ונותן לאלוהים לטפל בבעיה – העינויים שלי שוככים מיד. אם אני ממשיך לא להפריע לעצמי, הפתרונות מתחילים להתגלות. יותר ויותר אני לומד לקבל את המגבלות של ההבנה והכוח האנושיים שלי. יותר יותר אני לומד להרפות ולבטוח בכוח העליון שלי שייתן את התשובות ואת העזרה.

האם לנגד עיניי תמיד העובדה שרק אלוהים הוא חכם מכול וחזק מכול?

רק להיום אני מתפלל

אם אתקל במכשול, מי ייתן ואלמד לפנות את הדרך ולתת לאלוהים להזיז אותו. מי ייתן ואבין את המגבלות האנושיות שלי בפתרון בעיות, כי לעולם לא אוכל לצפות את פתרונותיו של אלוהים עד שלא אראה אותם קורים. מי ייתן ואדע שתהיה תשובה שאמצא אשר תהיה, לאלוהים אולי יש אחת טובה יותר.

רק להיום אזכור

לאלוהים יש תשובה יותר טובה.

 

רק להיום – 7 בדצמבר

הרהורים להיום

כל עוד אני נאחז בעקשנות בשכנוע שאני יכול לחיות אך ורק על סמך הכוח והבינה האישיים שלי, אין סיכוי שתפעל האמונה בכוח העליון שלי. זה נכון, גם אם אמונתי בקיומו של האל חזקה עד מאוד. אמונותיי הרוחניות – לא משנה עד כמה כנות הן – יישארו לנצח נטולות חיים אם אמשיך לנסות לשחק את אלוהים בעצמי. בסופו של דבר, כל עוד אנו מסתמכים קודם כול על עצמנו, הסתמכות אמיתית על כוח עליון אינה באה בחשבון.

עד כמה חזקה תשוקתי לעשות את רצונו של אלוהים?

רק להיום אני מתפלל

אני מתפלל שלא אסתמך על עצמי יותר משאני מסתמך על אלוהים. הלוואי שאדע כי אין סכסוך בין קבלת אחריות על מעשיי, שזו מהותה של הבגרות, כך לימדו אותי, לבין בקשת הדרכה מאלוהים. מי ייתן ואזכור שאם אבחר "לעשות זאת בעצמי", זה יהיה כמו סירוב לבקש מפת דרכים מלשכת מידע לתיירות – ולתעות בדרכים, אבוד לנצח.

רק להיום אזכור

בגרות זה לדעת לאן ללכת לבקש עזרה.

 

רק להיום – 8 בדצמבר

הרהורים להיום

לעתים קרובות אנחנו רואים אנשים ב מהמרים אנונימיים -בדבקות ובכנות – מבקשים מאלוהים הדרכה בעניינים שונים, החל במשברים גדולים ועד לדברים חסרי משמעות כמו מה להגיש בארוחת ערב. אמנם ייתכן שכוונותיהם טובות, אך אנשים כאלה נוטים לכפות את רצונם על מצבים שונים – מתוך הביטחון הנוח שהם ממלאים במדוייק את הוראותיו של אלוהים. במציאות, תפילה מסוג זה אינה אלא תביעה מאלוהים. "תשובות" שמטרתן לשרת את עצמם; אין להם קשר עם מה שמציע הצעד האחד-עשר של GA.

האם אני שואף ללמוד בצורה קבועה את הצעדים, ולתרגל אותם בכל ענייניי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ולא אעשה את הטעות הנפוצה – אתן לאלוהים רשימה של הפתרונות שלי, ואחר כך אבקש חותמת של אישור אלוהי. מי ייתן ואתפוס את עצמי אם אינני באמת פותח את הכרתי להדרכה של אלוהים, אלא רק שוטח בפניו את התשובות שלי בגישה של "מה דעתך על אלה?"

רק להיום אזכור

האם אני מחפש את חותמת הגומי של אלוהים?