הרהורים להיום

יש אנשים בתוכנית של מהמרים אנונימיים שמרגישים שהם לא מסוגלים לעשות דברים שהם רוצים לעשות. הם מפקפקים ביכולתם. האמת היא שלכל אדם יש יכולות שלא התחבר אליהן. אנחנו ילדים של אלוהים, דבר שצריך לתת לנו מושג ברור על הטבע האינסופי של יכולתנו. כישויות רוחניות, אנחנו בלתי מוגבלים. אולי יהיה לנו קל יותר לקבל זאת כאמת ביחס לאדם שמצטיין בתחום מסוים. אני עלול להשוות את הישגיי להישגיו של אחר ולהרגיש יאוש. אבל ההשוואה היחידה שאני צריך או אמור לעשות היא עם עצמי.

האם אני אדם טוב יותר ויצרני יותר היום?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואבין שאני ילד של אלוהים. הבטחתו, הבטחה של הורה אוהב לתת לי את מה שאני צריך, לא את מה שאני רוצה, היא דרכו ללמד אותי להיות מה שאני, לא מה שחלמתי שאני צריך להיות. כישות רוחנית, אני יכול באמת להיות אדם יצרני, אולי אפילו לעשות כמה מהדברים שפעם הרגשתי שאיני מסוגל לעשות בלי הגרנדיוזיות של המהמר, דבר שהוליך אותי שולל אל בטחון עצמי שקרי.

רק להיום אזכור

להשוות אותי לאני הישן.