הרהורים להיום 

בזמנים שעברו, אפילו כמבוגרים, רבים מאיתנו התעקשו בצורה ילדותית להאמין שאנשים מגינים, שומרים עלינו ודואגים לנו. התנהגנו כאילו העולם חייב לנו חיים. אחר כך, כשנמאס לאנשים שאהבנו הכי הרבה והם דחקו אותנו הצידה או אולי זנחו אותנו לחלוטין, היינו מבולבלים. לא יכולנו להבין שתלות-היתר שלנו באנשים לא הצליחה כי כל בני האדם עלולים לטעות; אפילו הטובים שבהם עלולים לעתים לאכזב אותנו, במיוחד כשהתביעות שלנו בלתי סבירות. היום, לעומת זאת, אנחנו מסתמכים על אלוהים, סומכים עליו במקום על עצמנו בלבד או על אנשים אחרים.

האם אני מנסה לנהוג כפי שלדעתי אלוהים היה רוצה שאנהג, ובוטח בתוצאה של רצונו בשבילי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואדע, על פי סוג התלות שלי בעבר, שאני אדם תלותי. כפי שהייתי תלוי בהימור הכפייתי, נטיתי גם להיאחז באנשים אחרים, להיות תלוי בהם ולצפות ליותר ממה שיוכל לתת. מי ייתן וסוף סוף, אחליף את כל סוגי התלות האלה של גיל ההתבגרות בתלות בוגרת, בריאה בכוח העליון שלי.

רק להיום אזכור

יש לי יותר מתלות אחת.