רק להיום – 13 במרץ

הרהורים להיום 

כל חיי חיפשתי אצל אחרים נחמה, ביטחון וכל שאר הדברים שיחד מרכיבים את מה שכעת אני מכנה שלווה. אבל הגעתי למסקנה שתמיד חיפשתי במקום הלא נכון. מקור השלווה אינו בחוץ, אלא בתוכי. האושר קיים בי, והמפתח כבר אצלי. עליי רק להיות מוכן להשתמש בו.

האם אני משתמש בכלים של 'מהמרים אנונימים' יום-יום? האם אני מוכן?

רק להיום אני מתפלל

אלוהים נותן לי את הכוח לבקש את האושר בתוכי, למצוא את אותו מעיין פנימי, שמקורו בנהר החיים האין-סופי של אלוהים. מי ייתן ואמצא מרגוע שם. מי ייתן ואמצא את השלווה שאני מחפש.

רק להיום אזכור

לבקש את האושר הפנימי.

רק להיום – 14 במרץ

הרהורים להיום 

דב אחד שמשאיר אותי במסלול הנכון היום הוא תחושת נאמנות לחברים ב'מהמרים אנונימים' לא משנה היכן הם. אני יודע לדוגמא שאאכזב אותם אם אהמר שוב אי פעם. כשבאתי ל GA, מצאתי קבוצה של אנשים שלא רק עזרו זה לזה להישאר נקיים, אלא גם היו נאמנים זה לזה בכך שנשאר נקיים.

האם אני נאמן לקבוצה ולחברים שלי ב -GA?

רק להיום אני מתפלל

אני מודה לאל על הנאמנות ועל החברותא ועל ההתחייבות ההדדית שקושרת אותנו יחד. הלוואי שאתן לקבוצה באותה מידה שאני לוקח ממנה. מאחר שכל כך הרבה שנים הייתי אדם שרק לוקח, הנתינה שלי הייתה לא יותר מסחורה, שעליה ציפיתי לקבל תשלום באישור או באהבה או בטובות. הלוואי שאלמד את החדווה של נתינה טהורה, בלי תנאים מוקדמים, בלי ציפייה לתמורה.

רק להיום אזכור

מתנה מושלמת לא מבקשת דבר בתמורה.

רק להיום – 15 במרץ

הרהורים להיום 

היו ימים בזמן ההחלמה שלי שהכל נראה עגום ואפילו חסר – תקווה, הרשיתי לעצמי להיות מדוכא וכועס. אני מבין עכשו שלא משנה מה אני חושב ולא משנה איך אני מרגיש. מה שאני עושה הוא שקובע. לכן כשאני חרד או נסער אני מנסה להישאר בהחלמה בכך שאני הולך לפגישות, משתתף, ועובד עם אחרים בתוכנית של 'מהמרים אנונימיים'.

אם אלוהים נראה רחוק, מי זז?

רק להיום אני מתפלל

הלוואי שלא אכנס לשיתוק בגלל העצבות או הכעס עד לרמה של ייאוש. הלוואי שאתבונן בשורשי הייאוש שבסבך הרגשות שלי, אתיר את הקשר, אוציא את הרגשות האשמים שבמצב ואכיר בכך שהם שייכים לי. רק אז אוכל לשלב למהלך, לנקוט פעולה, להתחיל להשיג. מי ייתן ואלמד להשתמש באנרגיה שמחולל הכעס כדי לחזק את רצוני ולהשיג את מטרותיי.

רק להיום אזכור

לברר מה בדיוק אני מרגיש.