הרהורים להיום 

הצעד התשיעי של התוכנית של מהמרים אנונימיים הוא: "כיפרנו במישרין בפני אנשים, בכל מקום שניתן, פרט למקרים שמעשה זה יפגע בהם או באחרים". הכפרה על העוולות שעשינו יכולה להיות קשה ביותר, בלשון המעטה; לכל הפחות, היא מרוקנת את בלון האגו שלנו, ופוצעת את גאוותנו. ואולם זה כשלעצמו הוא תגמול, וכפרה כזו יכולה להביא עימה גמול גדול עוד יותר. כשאנחנו ניגשים לאדם ואומרים שאנחנו מצטערים, התגובה היא כמעט ללא יוצא מן הכלל חיובית. דרוש אומץ, בוודאי, אך התוצאות ללא ספק מצדיקות את המעשה.

האם עשיתי כמיטב יכולתי כדי לכפר על כל מה שאפשר?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואסמוך על הכוח העליון שלי שיעצור בעדי אם אתחיל להשתמט מהאחריות שלי בצעד התשיעי. מי ייתן וארגיש את אותה הרגשת הקלה מבורכת ומשחררת שמתלווה לאמירה בקול רם, למישהו שפגעתי בו: "הייתי לא בסדר. טעיתי אני באמת מצטער", הלוואי שלא אחשוש לסדוק את הציפוי החיצוני, השביר של האגו שלי, כי הפנימיות תהיה בוגרת הרבה יותר.

רק להיום אזכור

יש ברכה בכפרה.