רק להיום – 25 ביוני

הרהורים להיום 

אם אי פעם אגיע למסקנה השאננה שאינני זקוק יותר לתוכנית של מהמרים אנונימיים הלוואי שאזכיר לעצמי מהר מאוד שהיא יכולה לעשות הרבה יותר מאשר לשאת אותי בזמן הייסורים של חיי השעבוד להתמכרות. הלוואי שאזכיר לעצמי גם, שאני יכול לעשות צעדים גדולים עוד הרבה יותר בהגשמת עצמי, כי התוכנית ושנים-עשר הצעדים הם פילוסופיה-דרך חיים.

האם אי פעם אתגבר על הצורך שלי בתוכנית של GA?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן והכוח העליון שלי יוביל אותי דרך 12 הצעדים לא רק פעם אחת, אלא שוב ושוב, עד שהם יהפכו לעקרונות המנחים של חיי, אין זה סמינר חפוז על שיפור איכות החיים שלי; אלה הם חיי, שהושבו אליי באמצעות כוח אלוהי והידידות של חבריי המהמרים, שכמוני, מחלימים בדרך הטובה ביותר שידועה לנו.

רק להיום אזכור

צעד אחר צעד, משעבוד לחיי שפע.

רק להיום – 26 ביוני

הרהורים להיום

כמה מאיתנו יתיימרו להכריז, "אני בדרך לנצח את הרגל ההימור. מה עוד אני יכול לרצות, או לעשות? אני בסדר גמור כמו שאני". מניסיון למדנו שהמחיר של שאננות וזחיחות דעת כזו – או, יותר בנימוס, שביעות רצון עצמית – הוא באופן בלתי נמנע הידרדרות, שנקטעת במוקדם או במאוחר בהתעוררות אכזרית. אנחנו מוכרחים לגדול, אחרת אנחנו מידרדרים. בשבילנו, הסטאטוס קוו יכול להיות רק להיום, לעולם לא למחר. עלינו להשתנות; איננו יכולים לעמוד במקום.

האם אני מתפתה לפעמים לנוח על זרי הדפנה שלי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואביט מסביבי ואראה שכל דבר חי גדל או שהוא מידרדר; שום דבר חי אינו סטאטי. החיים זורמים מי ייתן וזרם החיים ישא אותי עמו, בלי פחד משינוי, ועם הידיעה איך להתנתק ממלכודות לאורך הדרך שמעכבות אותי ומפריעות להתקדמותי.

רק להיום אזכור

לחיות זה להשתנות.

רק להיום – 27 ביוני

הרהורים להיום 

לאט לאט אני מתגבר על הנטייה שלי לדחות. תמיד נהגתי לדחות את הדברים למחר, וכמובן, הם לעולם לא היו נעשים. במקום לעשות את זה עכשו, הסיסמא שלי הייתה "גם מחר זה יום" כשהייתי באקשן, היו לי תוכניות גרנדיוזיות; כשירדתי מה"היי" שלי, הייתי עסוק מדי בהתגברות על הדיכאון שלי ולא נשאר לי מרץ להתחיל במשהו. למדתי בתוכנית של מהמרים אנונימיים שעדיף לטעות מדי פעם מאשר לעולם לא לעשות שום דבר.

האם אני לומד "לעשות את זה עכשיו"?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואלוהים יעזור לי לרפא את ההרגל שלי לאחר, ושיביא אותי ליעדי בזמן. מי ייתן ואשתחרר מהדחיות האינסופיות שכפיתי על עצמי בחיי: איחור בהחזרת ספרים לספריה, החמצת פגישות, איחור בהשלמת עבודות, אי עמידה בלוח זמנים, ארוחות חצי-מבושלות. אני יכול להיות בטוח שאם אני, כמהמר כפייתי, חייתי ללא-סדר, הרי שכמהמר כפייתי מחלים, אני זקוק לסדר. מי ייתן ואלוהים ייתן לי את השלווה שאני זקוק לה כדי להחזיר סדר וארגון לחיי היום-יום שלי.

רק להיום אזכור

לא אדחה מהנטייה שלי לדחות.