רק להיום – 13 ביולי

הרהורים להיום 

בימים אלה אני הולך לפגישות כדי להקשיב לקווי הדמיון ביני לבין אחרים במהמרים אנונימיים – לא להבדלים וכשאני מחפש את קווי הדמיון, מדהים כמה אני מוצא, במיוחד בתחום הרגשות, היום אני הולך לפגישות וחושב שאני כאן לא בגלל התמכרויות של מישהו אחר, אלא בגלל שלי, וחשוב מכול, בגלל מה שההתמכרות עשתה לנשמה ולגוף שלי. אני כאן כי אין לי דרך להישאר חופשי מההתמכרות בכוחות עצמי. אני זקוק לתוכנית של GA ולכוח העליון שלי.

האם אני נעשה פחות נוקשה בשיפוט שלי כלפי אחרים?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואשאר ערני בזמן שאני מקשיב, רק עוד פעם, לחבריי בקבוצה שמספרים את הצרות והאסונות שלהם. מי ייתן ואמצא, תוך כדי הקשבה במלוא תשומת הלב שאני רוצה להקדיש, שלכל אחד יש משהו להציע לי, להוסיף לסיפור החיים שלי. מי ייתן ואתפעל שוב מהזהות שבינינו. מי ייתן וכל פרט נוסף בזהות המשותפת יקרב אותנו יותר אל הצרכים ההדדיים שלנו.

רק להיום אזכור

בזהות יש כוח.

רק להיום – 14 ביולי

הרהורים להיום 

מאחר שאנו שבויים בהתניות של רעיונות ישנים וסגנון החיים הישן שלנו, מובן שאנו נוטים להתנגד להצעות מסוימות שמציעים לנו בפעמים הראשונות שלנו בתוכנית של מהמרים אנונימיים אם אכן זה המצב, אין צורך לדחות הצעות כאלה לצמיתות; עדיף, כך מצאנו, להניח אותן בצד רק באופן זמני. הנקודה היא, שאין דרך מוגדרת וידועה מראש שהיא "נכונה" או "לא נכונה". כל אחד מאיתנו משתמש במה שעדיף לו או לה בזמן מסוים, ושומר על ראש פתוח בקשר לשאר סוגי העזרה שאולי יועילו לנו בזמן אחר.

האם אני משתדל לשמור על ראש פתוח?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואבין לעומק את המשמעות האמיתית של ראש פתוח, ואקלוט שההגדרה הקודמת של "בעל ראש פתוח" כ"רחב אופקים" אינה מתאימה כאן. מי ייתן וכל הזמן אשמור על ראש פתוח להצעות של הרבים והמהימנים שבאו לתוכנית הזאת לפניי. מה שעבד בשבילם יכול לעבוד בשבילי. לא משנה עד כמה מוגזם או כמה ברור מאליו נראה הדבר.

רק להיום אזכור

רק ראש פתוח יכול להתרפא.

רק להיום – 15 ביולי

הרהורים להיום 

במבט לאחור על אותם ימים נואשים אחרונים לפני שהגעתי למהמרים אנונימיים, אני זוכר יותר מהכול את הרגשת הבדידות והבידוד. אפילו כשהייתי מוקף באנשים, לרבות בני משפחתי, תחושת ה"לבד" הייתה קשה מנשוא. גם כשניסיתי להיות ידידותי ולבשתי את מסכת העליצות, הרגשתי בדרך כלל כעס נוראי על חוסר השייכות שלי.

האם אשכח אי פעם את האומללות של היותי "לבד בתוך ההמון"?

רק להיום אני מתפלל

אני מודה לאל על האושר הגדול ביותר שנפל בחלקי מלבד ההימנעות שלי מהימורים – ההרגשה שאינני לבד עוד. מי ייתן ולא אניח שהבדידות תיעלם בן-לילה. מי ייתן ואדע שתהיה תקופה של בדידות במהלך ההחלמה, במיוחד מאחר שעליי להתרחק מחבריי הקודמים המהמרים. אני מתפלל שאמצא חברים חדשים שמחלימים. אני מודה לאל על החברותא של מהמרים אנונימיים.

רק להיום אזכור

אני לא לבד.