הרהורים להיום 

מישהו שאל פעם מסטר זן, "איך אתה שומר על שלווה ורוגע כאלה?" הוא ענה, "לעולם איני עוזב את מקום המדיטציה שלי". אף שעשה את המדיטציה מוקדם בבוקר, הוא נשא עמו את השלווה של אותם רגעים כל שארית היום. להיות בשקט, להאט זו המשימה הקשה ביותר לרוב המהמרים הכפייתיים בהחלמתם. האקשן היה דרך חיים זמן רב כל כך שעליי ללמוד מחדש איך להאט ולהקשיב. התחלת כל יום בתפילה ובהרהורים יכולה להיות חוויה מתגמלת ביותר. כשאני בוחר לקחת את השלווה ואת הרוגע איתי במהלך היום, נדמה שהעולם עצמו מאט ונע בקצב שלי, במקום להסתובב מהר כל כך שעליי תמיד לרוץ כדי להשיגו.

האם אנצור את השלווה המופלאה שבאה דרך מדיטציה?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ויומי יתחיל לאט, בשקט, וישאר שליו, בזמן שאני מתמקד במה שעומד לפניי באותו רגע, במקום להקרין גיבוב של פעילויות חסרות מיקוד. כשם שפעילות מטורפת הייתה סימפטום של האובססיה שלי, כך שלווה היא סימן להחלמה שלי.

רק להיום אזכור

לאפשר לשלווה להיכנס לחיי.