הרהורים להיום 

כמהמר כפייתי, הייתה האשליה העצמית שזורה כמעט בכל מה שחשבתי או עשיתי. נעשינו מומחים בשכנוע עצמנו, כשצריך, ששחור הוא לבן, שעוול הוא צדק, או אפילו שיום הוא לילה. עכשו כשאנחנו בתוכנית של מהמרים אנונימיים, הצורך שלנו באשליה עצמית מתפוגג. אם אני משטה בעצמי בימים אלה, המאמן שלי יכול לזהות זאת במהירות. כשהיא או הוא מנווטים אותי במיומנות הרחק מהפנטזיות שלי, אני מוצא שאני נוטה פחות ופחות להגן על עצמי מפני המציאות הגאווה, הפחד והבורות שלי מאבדים מכוחם ההרסני.

האם אני באמת מאמין ששבח עצמי בודד לא יספיק?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואבין שלא זו בלבד שעליי לפנות לכוח העליון שלי, אלא שעליי גם לבטוח בחבריי בקבוצה בצעד הזה של הערכה עצמית. שהרי אנחנו מראות זה לזה בכל האשליות והפנטזיות שלנו, וכשאנו מתבוננים במראות ההדדיות, אנחנו יוצרים עומק של פרספקטיבה שלא היינו יכולים להגיע אליה לבדנו.

רק להיום אזכור

כדי לראות את עצמי מכל הכיוונים, אני צריך מראה משלושה כיוונים — עם השתקפויות מאלוהים, מהחברים שלי, וממני.