רק להיום – 10 בספטמבר

הרהורים להיום 

לפני שני רשם ד"ר אלפרד אדלר למטופל את התרופה הזאת נגד דיכאון: "תוכל להתרפא אם בכל בוקר תתחיל קודם כל לשקול איך תוכל להביא שמחה אמיתית למישהו אחר. אם תוכל להתמיד בכך שבועיים, לא תצטרך יותר טיפול". ה"מרשם" של אדלר, כמובן, אינו שונה מההצעה שנתרגל בצורה נמרצת יותר את הצעד השנים-עשר כדי להיפטר מדיכאון.

כשאני מדוכא, האם אני שומר את רגשותיי לעצמי? או אני עושה מה שהחברים ב מהמרים אנונימיים הציעו שאעשה?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואוציא את עצמי החוצה, אאוורר את הדיכאון שהיה סגור בתוכי, אחליף אותו בהרגשה הנוחה שלחבריי האמיתיים אכפת ממני, ואחר כך אעביר את הנחמה הזאת לאחרים שלכודים באותו ייאוש.

רק להיום אזכור

הייאוש האמיתי היחיד הוא בדידות – ובבדידות אפשר לטפל.

רק להיום – 11 בספטמבר

הרהורים להיום 

דבר אחד יותר מהכל, שיכול להקל על תחושת הייאוש שלי מדי פעם הוא אהבה. עליי לדאוג להיות "אהיב" במובן של להיות מסוגל לאהוב אחרים, במקום להיות מוטרד אם אחרים אוהבים אותי. כשאני איכשהו מאבד את עצמי בתוך אחרים. רגשית או רוחנית, אני בדרך כלל מוצא את עצמי. היום אני מבין למה הם התכוונו בפגישות המטושטשות הראשונות שלי ב מהמרים אנונימיים, כשאמרו לי שאני האדם הכי חשוב בחדר.

האם אני אומר אותו דבר למצטרפים חדשים אחרים היום, ומתכוון לזה?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ואדע שאם אני יכול לאהוב אחרים, בלי לצפות שיאהבו אותי חזרה, יש סיכוי שאקבל מידה של אהבה בתמורה. רק הציפייה שלי לאישור היא שמבטלת את ערך האהבה שלי.

רק להיום אזכור

האהבה אינה השקעה, אלא תרומה של צדקה.

רק להיום – 12 בספטמבר

הרהורים להיום

"ברגעים מסוימים". כך כתב המשורר קולרידג', "צעד אחד כמעט חסר-משמעות עלול, על דרך האסוציאציה, לחבר יחד את כל שרידי הכאב ואי-הנוחות, הגופניים והמנטליים, שסבלנו אפילו מהילדות". התוכנית של מהמרים אנונימיים אינה מלמדת להעמיד פנים שהקשיים והצער הם חסרי משמעות. יגון אכן כואב וכך גם סוגים אחרים של כאב. אבל מרגע שהשתחררנו מההימור הכפייתי, יש לנו שליטה גדולה בהרבה על החשיבה שלנו. והמחשבות שאנו בוחרים להשקיע בהן זמן בכל יום נתון יכולות להשפיע רבות על המורכבות של רגשותינו לאותו יום.

האם אני מוצא דרכים שונות וטובות יותר להשתמש בהכרה שלי?

רק להיום אני מתפלל

אודה לאלוהים על הכאב שממגנט את רצף הפגיעות הישנות שלי לכאב אחד גדול שאפשר להוציא ולהתבונן בו, ואז להשליכו כדי לפנות מקום לדאגות חדשות של ההווה. אודה לאלוהים על שהחזיר לי את רגישותי לכאב אחרי קהות החושים וחוסר האכפתיות של ימי ההימורים שלי.

רק להיום אזכור

אני יכול להודות לאלוהים על שהשיב לי את רגשותיי.