הרהורים להיום

כמעט כולנו סבלנו מפגם האופי של הגאווה כשחיפשנו עזרה דרך התוכנית, דרך שנים-עשר הצעדים והחברותא של מהמרים כפייתיים מחלימים שבאמת הבינו מה הרגשנו ואיפה היינו. למדנו על החסרונות שלנו – ועל הגאווה במיוחד – והתחלנו להחליף את שביעות-הרצון מעצמנו באסירות תודה על נס ההחלמה שלנו, אסירות תודה על הפרבילגיה לעבוד עם עם אחרים, ואסירות תודה על מתנתו של אלוהים, שאפשרה לנו להפוך קטסטרופה לגדילה ולמזל טוב.

האם התחלתי להבין ש"גאווה לאופי היא כמו עליית גג לבית – החלק הגבוה ביותר, ובדרך כלל הריק ביותר"?

רק להיום אני מתפלל

אלי אנא אמור לי אם אני מגזים בגאווה שלי. למזלי, יש בתוכנית של מהמרים אנונימיים בדיקה מובנת לפגמי אופי כאלה – החזון הבהיר של הקבוצה, שרואה בי את מה שלעתים אינני יכול לראות בעצמי. מי ייתן ואדע שכל סוג של הצלחה תמיד עלה לי ישר לראש, ואשמר מפני זה כשאתחיל לבנות מחדש את הביטחון העצמי שלי.

רק להיום אזכור

"הצלחה" שמרוצה מעצמה מדי יכולה להפוך למכשול.