הרהורים להיום

ככל שאנו מרבים בחשבון נפש, כך אנחנו מבינים יותר כמה הרבה פעמים אנחנו מגיבים בצורה שלילית כי "הגאווה שלנו נפגעה". הגאווה היא שורש רוב הבעיות האישיות שלי. כשהגאווה שלי "נפגעת", למשל, אני כמעט ללא יוצא מן הכלל חווה טינה וכעס – לפעמים עד לנקודה שבה אינני מסוגל לדבר או לחשוב בצורה רציונלית. כשאני שרוי בביצה הרגשית מהסוג הזה, עליי להזכיר לעצמי שרק הגאווה שלי נפגעה, ושום דבר אחר לא. עליי לעצור ולנסות להירגע עד שאוכל להעריך את הבעיה בצורה מציאותית.

כשהגאווה שלי נפגעת או מאוימת, האם אתפלל לענווה כדי שאוכל להתעלות מעל עצמי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ןאדע שאם הגאווה שלי נפגעת, ייתכן ששאר החלקים שלי לא נפגעים כלל. ייתן ואדע שהגאווה שלי יכולה לספוג חבטות ובכל זאת לחזור ולרצות עוד בעוצמה רבה יותר. רצוי שאדע שבכל פעם שהגאווה שלי חוטפת מכה, היא צפויה להיות מתגוננת, גועלית ולא רציונלית יותר, חריפה יותר, מי ייתן ואלמד לשמור את גאוותי שעלתה מאשפתות במקום אחר, שבו היא לא תיפגע בקלות רבה כזו – או תהיה כה להוטה לנכס לעצמה את הקרדיט.

רק להיום אזכור

ענווה היא הסמכות היחידה מעל הגאווה.