רק להיום – 27 בנובמבר

הרהורים להיום

התוכנית של מהמרים אנונימיים מראה לנו איך להפוך את החלומות באספמיא של העבר למציאות נוחה ולתחושת תכלית אמיתית, יחד עם מודעות גדלה והולכת לכוחו של אלוהים בחיינו. זה בסדר להשאיר את הראש בעננים איתו, כך מלמדים אותנו, אבל הרגליים צריכות להישאר יציבות על הארץ. כאן ישנם אנשים אחרים; כאן העבודה שלנו צריכה להתבצע.

האם אני רואה ניגוד כלשהו בין תודעת האלוהים שלי לבין חיים מועילים כאן ועכשו?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן וה"מציאות" החדשה שלי תכלול לא רק את הפרטים הקטנים של חיי היום-יום, אלא גם את המציאות הרוחנית שלי, את ידיעתי הגדלה והולכת על נוכחותו של אלוהים. מי ייתן ובמציאות החדשה הזאת יהיה מקום גם לחלומות שלי – לא רק לפנטזיות המתעתעות של העבר או לשרידי האשליות שלי, אלא לתוצריו של דמיון בריא. מי ייתן ואכבד את החלומות האלה, אעגן אותם באפשרויות הארציות, ואהפוך אותם ליצירתיות מועילה.

רק להיום אזכור

גן העדן יכול להיות כאן ועכשיו.

 

רק להיום – 28 בנובמבר

הרהורים להיום

האמונה בכוחו של אלוהים – הפועל בנו ובחיינו – אינה משחררת אותנו מאחריות. האמונה מחזקת את מאמצינו, מקנה לנו ביטחון ומאפשרת לפעול בצורה החלטית ונבונה. כבר איננו פוחדים להחליט החלטות; איננו פוחדים לעשות את הצעדים המתבקשים כדי לטפל בצורה הולמת במצב נתון כלשהו.

האם אני מאמין שאלוהים פועל מעבר למאמציי האנושיים, ושהאמונה והאמון שלי בו יביאו תוצאות מעל ומעבר לציפיות שלי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן והאמון שלי בכוח העליון שלי לעולם לא יתערער. מי ייתן והאמונה שלי בכוח זה תמשיך לתמוך באופטימיות שלי, בביטחון שלי, באמונה שלי כשאני מקבל החלטות. מי ייתן ותמיד יהיו עיניי פקוחות לראות את הפלא של מעשי האלוהים ושלא אתעלם מחוכמת התיקונים שלו.

רק להיום אזכור

התקווה שלנו בימים ההם, העזרה שלנו לשנים שיבואו.

 

רק להיום – 29 בנובמבר

הרהורים להיום

בניגוד למה שכמה אנשים חושבים, אין הסיסמה "להרפות ולמסור לאלוהים" ביטוי לאדישות לגישה תבוסתנית או לאי-נכונות לקבל אחריות. מי שמפנים עורף לבעיות שלהם אינם "מרפים ומוסרים לאלוהים" אלא בעצם זונחים את המחויבת שלהם לפעול על סמך השראה והנחיה של אלוהים. אין הם מבקשים עזרה וגם לא מצפים לה ; הם רוצים שאלוהים יעשה הכול.

בחיפוש שלי אחר הדרכה אלוהית, האם אני קולט שהאחריות הבסיסית היא שלי?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ולא אאפשר לעצמי להיות עצלן רק משום שאני חושב שאלוהים יעשה את הכול בכל מקרה (אדישות מסוג זה מזכירה לי את עצמי הישן חסר האונים, זה שגנח ונאנח על כך שהעולם נשרף בלהבות, התרבות האנושית מידרדרת והוא לא יכול לעשות כלום בנידון). הלוואי גם שלא אשתמש ב"למסור לאלוהים" כתירוץ להתחמק מהבעיות שלי בלי אפילו לנסות. מי ייתן ואלוהים יאציל עליי השראה; מי ייתן ואהיה כלי בידי אלוהים.

רק להיום אזכור

אלוהים מנחה את מי שעוזרים לעצמם.