הרהורים להיום 

התוכנית של מהמרים אנונימים מלמדת אותנו שיש לנו מחלה חשוכת מרפא. המחלה תמיד מחמירה, לעולם לא מתרפאת. אבל שיחק מזלנו במובן זה שאפשר לעצור את מחלתנו חשוכת המרפא, רק להיום, כל איננו מהמרים יותר. על אף מחקרים אקדמיים יומרניים ותחקירים במגדלי שן שמראים את ההפך, אנחנו יודעים מניסיון שאיננו יכולים לשלוט על ההימורים יותר מעל הגאות והשפל של האוקיאנוס.

האם יש לי ספק כלשהו שאני חסר-אונים מול ההימורים?

רק להיום אני מתפלל

מי ייתן ולעולם לא אהיה טרף לשום תוצאות מחקר לטווח-קצר הקובעות, שאפשר להתרפא מהימור כפייתי, שאין בעיה להתחיל להמר שוב, בצורה מבוקרת לכאורה. נסיוני- ונסיונם של אחרים ב-GA – יוכיח את ההפך הגמור. מי ייתן ואדע, שאם אחזור להמר, אתחיל במקום שבו הפסקתי – קרוב יותר מתמיד לכלא, לחוסר שפיות, או למוות.

רק להיום אזכור

הישמר מתיאוריות חדשות.